ג'בע (ליל), עטרות, ענאתא, קונטיינר (ואדי נאר), קלנדיה, יום א' 20.1.08, בוקר
ענאתה , קלנדיה , ואדי נאר ( הקונטיינר)
הבוקר החלטנו לבקר בחלק ממחסומי אבו דיס וקלנדיה ודווקא במחסום שהוא
מעין מחסום דרכים שגרתי פגשנו בצער הגדול ביותר .
ענאתה בשעה 6.45 - תנועה זורמת , אין פקקים ואין לחץ , אין כמעט הולכי
רגל ונראה שהחיילים מנסים להחיש התהליך . אין גם תלמידים ואנחנו ממשיכות
לקלנדיה דרך כביש 443.
בשעה 7.10 מחסום עטרות שקט , לא עוצרים אף אחד
קלנדיה
בשעה 7.20 - בצידו הדרומי של מחסום המכוניות שלט גדול וחדש
האוסר על ישראלים להיכנס לשטחי הרשות , וחודש גם הכיתוב המאולתר על
האבנים בהמשך הדרך. אם זהו שלט רשמי אין פלא שלא שמים אליו לב.
במחסום עצמו אין הרבה אנשים וכולם מצטופפים סביב הקרוסלה הממאנת
להיפתח . כל השרוולים פתוחים ותהליך הבדיקה נראה לנו מהיר . מגיע
במהירות רבה אב הנושא על ידיו ילד שפיו ואפו מכוסים . עליו לעבור
במהירות . מן הצד השני של הגדר מגיע סרן ומסביר באדיבות והתנצלות שאין
כנראה מפתח לשער החירום ומעביר את האב ובנו החולה דרך התור הצפוף מאד
מול הקרוסלות .
"כאן , ליד רכסי העשן , על מדרגות הבית
אין זמן לזמן.
נעשה מה שעושים העולים אל האלוהים
נשכח את הכאב" (מחמוד דרוויש)
בשעה 7.45 עברנו בג'בע (ליל) ולא היו פקקים , נראה שהאיזור רגוע מתמיד
ולבוקר אחד ויתרנו על הטרטור?? אך לא כך היה
בשעה 8.00 בוואדי נאר - שקט למעלה , אך מדרום וממערב נראה קצהו של נחש מכוניות . זמן מועט לאחר שהגענו נפתחה החסימה וספרנו כמאה מכוניות שעברו מיד דרכו . סתם עכבו בשעת הלחץ הגדולה ביותר עשרות רבות של מוניות ,
משאיות ומכוניות פרטיות והמשיכו לעשות זאת גם אחר כך , אך במינונים יותר נמוכים.בצד חונה אוטובוס שהגיע מבית לחם ונוסע ליריחו עם סטודנטים ולגשר אלנבי עם נוסעים לירדן .האוטובוס מעוכב כבר זמן רב , כי החיילים בודקים במחשב את כל התעודות ועד שיסיימו אין סיכוי לזוז . לסטודנטים יש בחינות ולנוסעים לוחות זמנים .נהג האוטובוס מסביר לנו את הבעיות והזמן המבובז .אנו פונות לחיילים , אך ללא הועיל.בינתיים עוצרים החיילים כ-9 מוניות ומתחילים לבדוק.האם בגלל שיחתם אתנו?הרי מול עיננו עברו עשרות מוניות ללא בדיקה.
אסיפת בוקר קטנה , עם עברית שוטפת של אנשי בית לחם. נהגי המוניות מתלוננים שזה המקום הגרוע מכולם , אין מה לבדוק ואין לכך סיבה . סתם מעכבים.
התבקשנו לאמר למפקדים שהמחסומים הם בית ספר למחבלים. בכל פעם עוצרים ומשחררים את כולם.
המפקד החדש , ס. מתייחס לכולם כאל מחבלים.הוא הגיע כנראה ממקום גרוע וחושב שכולם כך.
התקשרנו לאלישע וביקשנו להחיש את הטיפול בתעודות. כשהתנענו את המכונית שמנו לב שכולם שוחררו , פרט לאוטובוס,
אך אפשר ובתחתית המחסום משתרך לו הפקק הבא..