דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 4.12.07, בוקר
0615- 1000
מעבר מיתר (סנסנה)
בשעה שש ועשרים אין כמעט פועלים, כולם עברו - המחסום היה פתוח מארבע בבוקר ובשעה הזאת כנראה הספיקו לעבור כ-300 פועלים.
המחסום יועבר לידי רשות המעברים ביום ראשון. עד אז הם עובדים בחפיפה. ההבדל היחידי לעומת מה שהיה קודם זה שהציוד של הפלסטינים עובר דרך מכונת השיקוף, והם מתבקשים להוריד את המעילים. לא ראינו שהם מתבקשים להוריד חגורות, ורק מאחד ביקשו לחלוץ נעליים. הכל נעשה ממש מהר ונראה שיש נכונות להיות מעבר גבול ללא תלונות. לא היה מושג לא לפלסטינים, ולא למפעילי המעבר למה באים כל כך מעט פועלים. אבל חלק מאלה שעברו לא היה להם אוטו שחיכה לקחת אותם לעבודה ...... אז אולי יש פחות עבודה ולא פחות אישורים - אנחנו פשוט לא יודעות.
כביש 60
מעט מאוד תנועה ומתבצעות עבודות להרחבת הכביש. הולכי רגל - ילדים - בשולי הדרך לבית הספר ואין רכבים צבאיים באף אחד מהצמתים שבדרך.
בדרכנו חזרה אנו רואים ג'יפ צבאי נכנס לבני נעים ואנחנו אחריו... הוא בא לבדוק מה קורה עם הכרם של המתנחלים שם. כל העליות אל הדרך חסומות באבנים יפיפיות וגדולות - רק שלא יעלו פלסטינים על הכביש ה"קדוש" בדרך לכרם ה"קדוש". הם צריכים לעשות מעקפים ארוכים בדרך בגלל ה"קדושים שגואלים את אדמתנו".
חברון
מחסום בית מרקחת - הילדים עוברים ללא בעיות, ואלה שחוזרים לאזור H1 לא עוברים דרך המחסום. החיילים בודקים מדי פעם בתרמילים של הילדים הקטנים. לא עוברות 10 דקות וכל הילדים חוזרים היום הביתה. למה?! כי הוכרזה שביתה של המורים בבתי הספר - שביתת אזהרה ליום אחד - המורים הפלסטינים מוחים כנגד עיכוב תשלום המשכורות וגובה המשכורת.
מחסום תרפ"ט - אין כמעט עוברים.
בתל רומיידה במחסום למעלה - קצת אחריו, ליד בית הקברות היהודי, אנחנו פוגשות משפחה שלמה שנפרדת מילדיה - הם נוסעים לעמאן ללמוד ויש להם תיק ענק - איך הם יסחבו אותו עד המחסום?! אנחנו פשוט לוקחים את כולם איתנו באוטו, עם החבילות וההורים המלווים למחסום. ככה זה כשהכביש הוא כביש אפרטהייד
. במחסום הם עוברים ללא בעיות.
בית המריבה - המתנחלים ריתכו את הדלתות האדומות הגדולות - כולן חוץ מאחת. שם בכניסה, נחים החיילים ששומרים על המתנחלים .... הם שומרים על יהודים. הם עדיין לא קיבלו הוראות לפינוי.
בבית הפלסטיני שממול החזירו את התלתלית ששומרת על השער.
במחסום ליד עומדים ושומרים חיילי משמר הגבול. אחד שומר במחסום והשני משקיף ועושה פטרולים בבית הקברות ממול. פלסטיני אחד "מתחמם" וצועק על החייל בבית הקברות שהוא מסתכל על נשים וילדות (אין שם נשים וילדות). לפלסטיני לא היה איך להביע את מחאתו על עצם המצאות החייל שם.
והחייל באמת רק עמד שם, ואפילו לא עם רובה שלוף. התערבנו כשהעניינים של הצעקות התחממו קצת. א' הנהג שלנו בא להרגיע את הפלסטיני ואנחנו שמרנו על ש' השוטר שלא יתעצבן יותר מדי. לא נלקחה תעודת זהות והעניינים חזרו להיות שגרת כיבוש מעצבנת ביותר. ש' החייל שואל: "אבל מה עשיתי לו? אבל מה עשיתי לו? אני רק עומד פה ... למה אני לא יכול בעיניו לעמוד פה??". ובאמת ברגע הזה הרגשתי שזו תמצית הכיבוש....הם באמת לא מבינים למה אנחנו לא יכולים להיות שם - אנחנו הרי כל כך נחמדים......
כביש 356 - נקי ממכוניות. ג'יפ צבאי עומד ושומר ליד המוצב בגדול - וילדים על אם הדרך חוזרים מבתי הספר המושבתים.
כביש 317 - שמענו סיפורים על עיכוב בליווי של הילדים מאום טובה לבית הספר ובאנו לראות מה קורה - נפגשנו עם מקצת מן המורים שהגיעו לבית הספר ועם המנהל. לא התעכבנו לשתות תה, כי שיחת טלפון דחופה מהבית קראה לנו לחזור.
אז בחירבאת טוואני השגרה היא כרגיל. המתנחלים מציקים והפלסטינים זורעים את השדות עכשיו - לשמחתנו ראינו כמה טרקטורים עוברים לעבד את השדות. איזה מזל שגדר ההגנה שליד הכביש הורדה (כל הכבוד ללימור יהודה) בשדות.
ובכן הייאוש בתוככי הקו הירוק באמת יותר נוח.
סוף