דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום א' 2.3.08, בוקר
06:30 – 10:00
מעבר מיתר-סנסנה
קצב מעבר הפועלים בכללו היה סביר. מרגע הכניסה ל"שרוול
" ועד ליציאה לשטח הישראלי מדדנו זמן של כרבע שעה עד 20 דקות. פועל התלונן על כך שלמרות האישור שבידו, כשהגיע בשעה 8 בערב למעבר, הבודק שלח אותו למעבר תרקומיא! היה עליו לחכות שעה וחצי בערב לפני השער, עד שהותר לו לעבור. מדוע?!
חשוב: אדם שעמד בצד ניגש והפנה את תשומת לבנו למצב השערורייתי של השירותים בצד הפלסטיני. מאחורי הסככה ניצב ביתן נקי ובו שירותים עם שילוט: נשים, גברים ונכים. הדלתות לשירותים אלה נעולים (מיועדים לתצוגה, כנראה), ולידו המחראה המסלידה. האסלה עולה על גדותיה ללא מים זורמים וכל האזור "לא ראוי גם לכלבים" כפי שהתבטא האדם. שלומי, אליו פנינו, מסר שהאזור באחריות המינהל האזרחי. טארק מהמינהל, חביב כרגיל, אמר ש"אין בעיות" והוא יטפל בזה.
רמאדין: חסימת הסלעים לרוחב הדרך המובילה לרמאדין ניצבת עדיין לדיראון.
הדרך לחברון – לא היו מחסומים ולא ניקרתה נוכחות צבאית בצמתים ואנשים עברו מעל תלוליות העפר, כדבר שבשגרה.
השקדיות ועצי הפרי עומדים במלוא תפארת פריחתם. ועצי השזיף זוקרים את ענפיהם הדקיקים בהבטחה עסיסית. מה לעשות, נהנינו מהמראות.
חברון
שביתת סולידריות הוכרזה בעיר לנוכח הקטל בעזה. לפיכך מעט תלמידים ומורים עברו עד שהגענו, כך למדנו מפעילי השלום הבינלאומיים. הם סיפרו שהחיילים מנעו מהם אתמול, בשבת, לעלות לתל-רומיידה.
תל רומיידה - במעלה התל בדקו חיילי גבעתי ביסודיות רבה ועם מגנומטרים את כל הבאים ועוברים - זקן וטף - מכף רגל ועד ראש. תוך כדי כך חולף בסיפוק מתנחל ומגיש שתי כוסות קפה לחיילים בעבור שירותם. ליד המכולת החדשה התפרסה חולייה של חיילים ברובים שלופים, ערכו איזה חיפוש סביב הבית. איתנו הם לא היו מוכנים להחליף מלה. במהרה הם עזבו את המקום כי נדרשו להיערך מול המפגינים בחברון "העצמאית".
ליד המחסום מול מערת המכפלה עיכבו החיילים את העוברים, אך לא לפרקי זמן ממושכים (עד רבע שעה). החייל אף הקפיד להתקשר מדי כמה דקות כדי לברר אם ניתן לשחרר את האנשים.
חזרנו דרך כביש 317.