סנסנה, יום ה' 8.11.07, בוקר

מעבר סנסנה (מיתר)

6:45  – המחסום עמוס. ניראה שמחכים בין 250 ל 300 איש. אנו עומדות תחילה בצד של הפלסטינים הזועמים. מחוץ לשרוולים מחכים כ-50 איש לערך והאחרים מצטופפים תחת הסככה. בתחילה נראה שכלום לא זז אולם אחרי עמידה של 15 דקות יש קצת התקדמות ורואים קצת תזוזה. כמה פועלים מספרים שהם ממתינים משעות מוקדמות מאוד בבוקר – חלקם אומרים שנמצאים במחסום מ 4:00 או 5:00. השעה 7:00 והם עדיין ממתינים. מציעים לנו לבוא ב- 4:00 או 5:00 בבוקר אם ברצוננו לראות בלאגן ועומס מהו. מספר פועלים מספרים שגם במעבר בערב יש בעיות. גם בדרכם חזרה מבצעים החיילים בדיקה של התעודות וזה גורם לתור ארוך גם בחזרה הביתה.

אנחנו עוברות לצד הישראלי של המחסום. המקום מלוכלך ומוזנח. המון טינופת על הרצפה, בדלי סיגריות וגם ריח של שתן באוויר. 2 עמדות פעילות. עכשיו נראה שהחיילים בעמדות התחילו לעבוד. הדברים זזים מהר. ב 7:40 המחסום ריק מאדם. נראה שכשהחיילים רוצים הם יודעים לעשות את העבודה מאוד מהר. אנחנו בודקות כמה זמן לוקח לבדוק אדם אחד ומגיעות להערכה שבדיקה של טביעת אצבעות אחת לוקחת 20 שניות לערך. כמעט כל אדם שעובר לידנו מעיר על התנהלות החיילים בכעס ובמרירות. ככה מבזבזים את שעות העבודה של האנשים ויוצרים איבה ושנאה. במו עינינו ראינו את הכעס עולה ועולה ואת הייאוש של האנשים מהמערכת הכל-כך אדישה, שלא אכפת לה שמדובר באנשים חיים ונושמים. התחושה של האנשים קשה. המון כעס וזלזול חשים הפועלים. מדוע לוקחת הבדיקה כל כך הרבה זמן. ההרגשה, שלנו ושל הפלסטינים, היא שהעבודה מתנהלת בעצלתיים בכוונה.

בעודנו עומדות בסמוך לקרוסלת היציאה אנו שומעות את החייל צועק על אחד הפועלים. החייל נוזף בפועל ומאיים שבפעם הבאה שיגיע למחסום לא יעבור. הפועל ניגש אלינו ומסביר שיש בעיה עם טביעות האצבעות שלו. כבר פעמיים הגיע למת"ק על פי הנחיות החיילים אבל שם לא מבינים למה הגיע. במחסום אומרים לו לתקן את טביעות האצבעות כי תוקפן פג, ובמת"ק לא יודעים על כך. הצענו לעזור.

אחרי 30 דקות לערך שאנו צופות במקום והמחסום כבר מתרוקן ניגש אלינו גיא מפקד המחסום. מבקש שניגש איתו הצידה ונעלה בפניו כל בעיה בה אנו נתקלות. אנחנו מספרות על ההמתנה הארוכה, על טביעות האצבעות שתוקפן פג, ועל הכעס שאנו חשות מצד האנשים בגין היחס המזלזל והמשפיל מצד החיילים. גיא לא ממש מבין על מה אנחנו מדברות. נראה שחשוב לו מאוד לא לקבל בראש ממפקדיו אבל על הפלסטינים הוא ממש לא חושב. לתחושתנו הוא מדבר יפה אלינו אבל בסופו של דבר לא עושה הרבה כשצריך. גיא בודק את עניין טביעות אצבעותיו של הפועל מוחמד, ואומר שבמסוף המחשב כתוב שהוא "מנוע ביומטרי". המשמעות – עליו להגיע למת"ק לחדש את טביעות האצבעות. אנו מסבירות שהוא כבר היה במת"ק פעמיים ולא קיבל שירות כי לא ידעו מדוע נשלח. גיא שולח אלינו את שגיא – נציג המת"ק. גיא לא מגלה שום עניין, ולא מסייע לנו בעניין טביעות אצבעותיו של מוחמד, ש"פג תוקפן". הוא מסרב להתקשר למת"ק לברר מדוע מוחמד רשום כמנוע ביומטרי. שגיא אומר משהו על פתק שמוחמד צריך לקחת איתו ואז יקבלו אותו במת"ק. בכל מקרה שגיא חוזר שוב ושוב על כך שלא אמורה להיות בעיה, אם יש בעיה אז שיסע מוחמד למת"ק. שוב אנו מסבירות שהוא כבר היה שם ושלחו אותו ללא טיפול הביתה ושהבוקר החייל בעמדת הבדיקה איים עליו שזו הפעם האחרונה שהוא עובר. שגיא כלל לא מבין את התסכול ולא נותן מענה כמו שצריך.

    * מהו החידוש הישראלי של "טביעות אצבעות שפג תוקפן"? האם כל שריטה של פועל בנין משנה את טביעות אצבעותיו?
    * מה ההיגיון שחידוש טביעות האצבעות נעשה במת"ק ולא במחסום עצמו? מדוע צריכים הפועלים לבזבז יום עבודה במקום שהדבר ייעשה, כמו בכל מעבר גבול בין מדינות, במקום עצמו?
    * מהו התפקיד של נציג המת"ק במחסום אם לא לעזור לפתור בעיות במקום, ולא לשלוח את כולם למת"ק? את תפקידו כנותן שירות הוא כנראה לא מבין.
    * מדוע נבדקים הפועלים גם בערב? מה ההיגיון? למה ולמי זה טוב לעכב אותם כשהם נכנסים חזרה לשטחים?

בשעה 8:00 אנחנו עוזבות את המחסום הריק בתחושה של ייאוש, כעס ועצב.