ג'בע (ליל), עטרות, קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום א' 27.7.08, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Seriously? Does this make us safer?

 

 

 

 

כשישבתי לכתוב את הדוח, על קצה הלשון, או בקצה אצבעותי המקלידות, עמד הביטוי השחוק שבעבר גם אני הייתי משתמשת בו: "שיגרת כיבוש" .

אלא שבחירה זו נראית לי עכשיו קלה מדי: אל מי מתייחס הביטוי? השגרה היא לנו, לצבא או לפלסטינים?

כי רק המתבונן מבחוץ, אורח לרגע או אורח לאורכן של שעות משמרת, זה שבא למקום מבחירה ולא מכורח נסיבות חייו, יוכל לכנות את המציאות "שיגרת כיבוש".

וכך, לעתים, אם לא מתחוללת "דרמה" במהלך המשמרת, החשיפה ארוכת השנים שלנו למציאות, הצליחה לשחוק גם את לבנו שלנו עד כדי שימוש בביטוי שכזה.

- אין זו שיגרה ליוצאים מביתם או ממקום עבודתם ואינם יודעים אילו גזירות חדשות ממתינות להם במפגש הבלתי נמנע עם נציגי הריבון. אין זו שיגרה לאלו החיים בחשש המתמיד שהרע מכול טרם הגיע, שהוא אורב להם ועלול להגיח כל רגע מעברה של כל פינה.

 

ולהלן הדוח:

 

מחסום עטרות:

3.25 – עמדת התצפיתן הועברה לצדו הנגדי של המחסום וממנה מוביל חוט אל שרשרת דוקרנים מוכנה לפריסה הנמצאת בשולי הכביש.

שוטרי מג"ב שלא עצרו רכבים או הציקו לעוברים, אמרו את שכבר שמענו מפי אחדים הם בעבר:"הלוואי שתצליחו לסלק את המחסום הזה, גם לנו וגם להם יהיה יותר טוב".

 

מחסום קלנדיה:

3.40 עד 4.45 – במחסום הרכבים הורדה מאוטובוס אם ובתה הפעוטה ונשלחה לעבור במחסום להולכי הרגל. האם ונהג האוטובוס מחו באזני איתי מפקד המחסום , האישה הוסיפה שלא רק שהיא מלווה בילדה קטנה והנוהל מאפשר לילדים עד גיל 10 להישאר ישובים באוטובוסים, אלא שהיא בהריון, עובדה המוסיפה תוקף לדרישתה. למרות כל הנסיבות המקלות היא נשלחה לאחור. איתי נפנה אלינו, אמר שאישה זו מוכרת לו, שתחילה לא אמרה שהילדה שלה אלא רק משהחלה לרדת בהוראתו מהאוטובוס ומלבד זאת, מאחר ובטנה אינה בולטת, עליה להביא אישור המוכיח על הריונה כדי שתוכל להישאר באוטובוס. כי "הצבא גם לנשים בתחילת ההיריון, אפילו בחודש השני, מאפשר לעבור את המחסום בנסיעה, רק שיוכיחו". וכך, חיילי יחידת המעבריםinfo-icon הפכו להיות גם "סיירת גניקולוגית".

כמו תמיד בשעות אחה"צ, לאחר השעה 4.00, החיילים עוזבים חלק מנקודות הבידוק והולכים לאכול. זו גם שעת עומס בה שבים אנשים מעבודתם. שוב היינו עדות לנעילת הקרוסלה החיצונית בפני הבאים, לסגירת אחד המסלולים, להודעות סותרות במערכת הכריזה ול"תיזוז" אנשים הרצים בהולים ממסלול למסלול: כשהאחרונים הופכים ראשונים והראשונים מוצאים עצמם בסופו של התור. ריטואל קבוע ויום יומי. תור הממתינים מחוץ למחסום הגיע עד היציאה מסככת ההמתנה. תזמנו בעזרת חבר מרגע הגעתו למחסום עד שהיה בצדו השני- 30 דקות.

 

מחסום ראפאת:

5.05 עד 5.30 – חיילי הנדסה לא הטרידו את הנוסעים ולא בדקו רכבים, נוכחותנו היא שמשכה את כל תשומת לבם (לשמחתם המופגנת והמוצהרת של הפלסטינים). משלא נעתרנו להזמנתם להיכנס לתוך העמדה כדי לנהל עמם שיחה, צעקו לעברנו את דבריהם והגיגיהם אל צדו השני של הכביש, למקום בו אנחנו נוהגות לעמוד. נהג פלסטיני שעבר במקום אמר:"כל יום תבואו לכאן וכל שעה...".

 

מחסום ליל/גבע:

6.05 עד 6.15 – פגר חיה דרוסה על הכביש כ-100 מ' לפני המחסום נותן ריחו בכל המרחב ומעיק על הנשימה. החיילים לא נראו מוטרדים מכך. הם עצרו אקראי טרנזיטים שנסעו לכוון רמאללה, אך שלא כדרכם, לא הפנו אותם לנתיב הפנימי לשם בדיקת הרישיונות והתעודות והעצירה של כל אחד מכלי הרכב, גם אם לרגע בודד, גרמה להתארכותו של התור בקדמת המחסום: 19 מכוניות כשהגענו, 33 כשעזבנו.