קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום א' 17.6.07, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
נתניה ג. פיליס ו. ליזי ש. תמר פ. (מדווחת)
Jun-17-2007
|
Afternoon
Seriously? Does this make us safer?

מחסום קלנדיה:

 

3.30 – שני מסלולי בידוק פעלו לאורך כל זמן שהותנו במקום, 2 ו-4.המעבר למת"ק: כמו בכל הפעמים בשבועות האחרונים, הקרוסלה המובילה לאולם ההמתנה למת"ק היתה נעולה. פגשנו במקום זוג, תושבי דחיית-אל-בריד, ארמנים בעלי ת.ז., כחולות שבאו לבקש מספר על מנת שיוכלו להוביל את ילדיהם לבית הספר שבבית-חנינא וממנו דרך מחסום אר-רם.
לא ניתן היה למשוך את תשומת לבו של החייל בעמדה הפנימית ולבקשו לפתוח את הקרוסלה משום שהיה עסוק בבדיקת אלה שעברו במסלול מס' 4. טילפנו למוקד ההומניטארי, המוקדנית הבטיחה לעזור. בינתיים ראינו את השוטר סיסיי, קראנו לו וביקשנו את עזרתו, סיסיי אמר: "אני הולך לבדוק," ונעלם. אחרי עשר דקות נוספות טילפנו שוב למוקד ורק אז נפתחה הדרך.

מחסום הרכבים: פגשנו צוות מהטלוויזיה הצרפתית (ערוץ 3) שבכל מקום בו ביקשו לצלם הוטרדו ע"י חיילים. תחילה בכיכר הצפונית למחסום ושוב ליד מגרש החנייה. חייל מיחידת המעברים צעק לעברם בעברית (בעוד הם עונים בצרפתית) שהם יכולים לצלם רק מהכיכר הדרומית והרחוקה. בעודו צועק ועושה עצמו כמי שאינו שומע את שאלותינו שלנו, גמר הצלם לצלם את שרצה. הצוות התעניין בפעילותנו. לשאלתם אם יש בינינו דוברת צרפתית מסרנו להם את פרטיה של מיכל ז'.במחסום הרכבים לא ניכרה פעילות רבה, איש ביטחון השתעשע עם הכלב שהיה במשמרת, מעת לעת נחו החיילים ובהו בחלל.

 

 

כשחזרנו למחסום להולכי הרגל פגשנו לפני הקרוסלה הראשונה אדם בכיסא גלגלים מלווה בבנו ואחיו. הם המתינו שיפתחו עבורם את הדלת המיועדת לעגלות אך למרות שלחצו על הלחצן לא נענו. הם סיפרו שהנכה, עומר, מטופל בביה"ח הדסה ושמלבד נכותו הוא סובל מצהבת מסוג B. היה בידם מכתב ממנהל המחלקה לבעיות בכבד המבקש להאריך את אשפוזו למשך 3 חדשים נוספים. טלפנו לשאדי, הוא ידע שבני המשפחה בדרכם אליו וביקש שיגיעו למת"ק, אך לא ניתן היה לחדור מבעד לדלתות הנעולות עם כיסא הגלגלים, בפנינו ניצבו 7 שעריםinfo-icon עד למת"ק, פתיחת כל אחד מהם אולתרה בדרך שונה,  המסע ארך כ15 דקות, נכנסתי עם בני המשפחה אל רחבת ההמתנה שלפני המת"ק, למרות שהשעה היתה 4.30 המתינו להם, אלא שלא ניתן היה להכניס אל המבנה את עומר עצמו כי אין נגישות לבעלי עגלות נכים אל תוך המת"ק, בכניסה יצוקות מדרגות ואין רמפה. לאחר כ-20 דקות נוספות, משהוגשו כל המסמכים הדרושים, נאמר להם כצפוי לשוב למחרת. אז לוויתי אותם במסע דרך 6 הקרוסלות המובילות החוצה, שוב טלפונים, שוב קריאות ואלתורים. דניאל, מפקד המחסום שהגיע אישית לפתוח בפנינו את השער האחרון הסביר שהלחצנים מנותבים אל חדר הבקרה שע"י מסלול מס.1, מאחר ומסלול זה לא היה מאויש, אבדו צלילי הלחצנים בחלל.
 

מחסום ראפאת (ביר-נבאלה):
5.50 –לא ניכר עומס רכבים. עמדנו בצד הנגדי לזה בו עמדו החיילים, המפקד שהגיע אלינו ביקש שנתרחק, משסירבנו בטענה שאנחנו צריכות לראות מקרוב וגם לשמוע מה קורה, טלפן אל המ.פ. וקיבל אישור לנוכחותנו במקום. 

 

לא התבצע בידול.
 

בדרך חזרה, אחרי מחסום קלנדיה, בסמוך לכיכר המזרחית, נתקלנו במחסום פתע, עמדו שם שני האמרים וחיילים וקצינים רבים, הם עיכבו ובדקו רכבים שנסעו מכוון רמאללה. פיליס שאלה למהות הבדיקות ולא נענתה, אלה שאז עברו כולם לצד השני של הכביש והחלו לבדוק את הנוסעים אל רמאללה.