בית לחם, יום א' 18.11.07, בוקר

טלפון בסביבות 10 בבוקר ממיקי סיפר לי על מעוכבים בוולאג'ה.מאחר ולא נמצאה מתנדבת – ומאחר וזו משמרתי – יצאתי מהעבודה ב-11:00   ונפגשתי עם שלומית בוולאג'ה.החייל שסימן לנו לעבור נשאל אם ישנם מעוכבים במחסום וענה שהיו ואינם.

כמו שאנו נוסעות בסללום של המחסום מבחינות עיני במספר פלסטינים שישבו כ-5 מטרים מעבר לגדר בשדה.

אז החננו וניגשנו אליהם –החייל שהיה שם שאל אותנו מה אנחנו רוצות ומי אנחנו- וכשהחיילת בבודקה שמעה שאנחנו מחסוםווטש צווחה לחייל : "אל תדבר איתן" ואז היא יצאה מצויידת כמובן בנשקה האישי ובטון פיקודי וצוותה עלינו לא לדבר עם המעוכבים שלה. ברור שהיא לא אמרה דבר ולא דברה עמנו. הורחקנו מהמחסום ונעמדנו מעבר לפלסטיקים המפרידים.בסימון מרחוק אמרו לנו הפלסטינים כי הם כבר מעוכבים 5 שעות (או מחמש בבוקר).טילפנתי למוקד ההומניטרי והעבירו אותי למת"ק עציון.... הגשתי תלונה לגבי שעות העיכוב הארוכות.אחר כך בא ג'יפ והצלחנו לספור 6 מעוכבים שהועלו אליו – דווקא הקצין הזה היה קואופרטיבי וענה לי שהם נלקחים לחקירות במחסום 300.
נסענו למחסום 300. שני המבוגרים שהיו בחבורה שוחררו. וארבעה או חמישה צעירים הוכנסו שוב לג'יפ והפעם לא הסכימו לספר לי לאן נלקחו – לא חייבים לך תשובות אמר שוטר המג"ב. מאחר ובשלב זה הרגשנו שמיצינו עניין נסענו למת"ק.

שם עיקר הבעיה הייתה 5 מוזמני ראיון לשב"כ שחיכו וחיכו.

מפגש מעניין היה לנו עם ישראלית יהודיה מגילה שליוותה חבר פלסטיני מנוע משטרה שהייתה שם יחד איתו כדי לעזור לו לפתור את בעיית המניעה כדי שיוכל לחזור לחייו. נתנו לה מספרי טלפון ואני מקווה שהחברות תעזורנה לה.זה בערך הכל.