בית לחם, יום ו' 2.5.08, בוקר

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
אפרת ב., קלר א
May-2-2008
|
Morning
Seriously? Does this make us safer?

 

9:00 – 10:30 בית לחם.

תקציר: תכשיטים מעכבים, ילדים לא עוברים כי "יש לנו אחריות עליהם", הכשרת חיילת חדשה. כשהגענו המקום היה שומם אם כי שני שליש מהאולם היה פתוח. עמדה אחת בלבד היתה מאוישת. אח"כ פתחו עמדה נוספת.מעט פלסטינים עברו: הם הרי למודי ניסיון שלפני, אחרי, במהלך ובין החגים של היהודים, עדיף להם לא לבקש לעבור אלא אם זה חיוני.עברו תיירים. בין אלה שעברו מישראל לשטחים ראינו שהם מתבלבלים לאן לפנות אחרי שעברו את תאי הבידוק ובאמת בכיון זה אין שילוט.  הגיעה אישה פלסטינית כעוסה מבית לחם לירושלים: היא עוכבה ונדרשה להוריד את כל תכשיטיה על הארץ. היא אשת עסקים ידועה ועוברת כמעט כל יום במחסום אבל הפעם ענדה סיכה גדולה שכנראה העירה את כל המכשירים במחסום וגרמה להשפלתה.  פלסטיני נוסף שהצליחו להכעיסו במחסום הוא אביו של ילד קטן שהגיע לבדו מביתו הקרוב למחסום מכיון ירושלים ורצה לעבור לבית לחם לערוך קניות. הוא היה מצוייד בקושאן שלו (המקורי הפעם ולא צילום כמו הילד שהגיע מהצד השני לפני שבועיים ולא אפשרו לו לעבור, לפי החיילת, בגלל שזה צילום). החיילת דיברה בעברית ופלפסטיני שעבר שם התנדב לתרגם את השיחה בינה לבין הילד. בסופו של דבר היא אמרה לו להביא את אביו. כך עשה ותוך כמה דקות הגיע האבא עם הילד ואישר שזהו בנו ושהוא רוצה שיעבור לצד השני ושאמו מחכה לו בבית לחם. החיילת סרבה ודרשה שהאם תגיע למחסום, תעבור ותבוא לכאן לקבל את בנה. אחרי ויכוח קצר האב עזב את המקום בכעס, עם בנו.ניסינו להבין מהחיילת מהם הנהלים בנושא ילדים:- את דרשת שיקרא לאביו והוא אכן הביא אותו. מדוע לא נתת לו לעבור?- אנחנו לא נותנים לילדים לעבור לבד.- למה?- כי יש לו אזרחות ישראלית. יש לנו אחריות עליו.- כלומר אם הוא היה פלסטיני מהשטחים היית נותנת לו לעבור?- לא.- ...?? (לא יתכן שיש לנו אחריות על הילדים הפלסטינים. הרי מיהרנו להתנער ממנה לגבי 4 הקורבנות הצעירים בבית חנון...)החיילת התחילה להסתבך עם הנהלים והיה ברור שהיא לא מבינה בעצמה מה היא אמורה לעשות.   

מפקד המחסום שיחק במחבואים בין העמדות וקיפץ בעליזות תוך שהוא מטמין חפץ חשוד בפתח תא הבידוק של החיילת. היא לא שמה לב כי הוא הניח את זה בצד השני של התא ואילו היא הייתה עסוקה עם מי שרצה לעבור והציג לה אישורים. אחרי כמה דקות המפקד החליט לעשות לה מבחן קל יותר, לקח בחזרה את ה"מטען" והניח אותו הפעם בחלון הקדמי של התא. היא כמובן שמה לב, שאלה את הפלסטיני שעמד מולה אם זה שלו, עיכבה אותו בזמן שהתקשרה ועד שהתברר שזה היה תרגיל. מטרת התרגיל היה לשכנע אותה ללבוש לאפוד "קראמי". חייל נוסף הבהיר לה שזכוכית התא יכולה להגן עליה מפני אבן או מכות אך לא מפני מטען ושהוא עוד ייאלץ להודיע לאמה שבתה אינה עוד בחיים. החיילת בכל זאת התעקשה לא ללבוש מגן קראמי.