חבלה, קלקיליה, ראס עטיה, יום ב' 26.4.10, אחה"צ

סיכום
אמנם אנו פעילות "זכויות אדם," אך טוב לפעמים להזכר מה המשמעות של להיות בן אדם – והקשר בין להיות בן אדם לבין אנושיות וזכויות אדם.  הרי כולנו בני אנוש, חלק מהמין האנושי, אך הדבר גם קשור ל"מצב האנושי," החוויה הקיומית שלנו כבני אדם.  מה גם, לאדם תכונות נפשיות משותפות עם כל אדם נורמלי אחר.  תכונות אלה יכולות להיות חיוביות, כגון חמלה וזולתנות, או שליליות, כגון תוקפנות, וכו'.  אנושיות, להבדיל מהמשפט ההומניטרי הבינלאומי, קשורה להיותנו בני אדם, ומכילה בתוכה חסד, נדיבות והזדהות רגשית כלפי הזולת.  כל מאמצנו לעקוב אחרי הפרות של זכויות אדם בשטחים הפלסטינים הכבושים מבוססים על התפישה אשר התפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה, גם כתגובה לשואה, אשר הסתכמה באשרור ההצהרה האוניברסלית של זכויות אדם על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות בשנת 1948.  אך, כחלק מהמין האנושי, אין אנו מתעלמות מתופעות אנושיות חיוביות המתגלות אצל הכובש, גם במסגרת הכיבוש שכולו בלתי-אנושי.
11:30  שער 1392, חבלה
אם כי יש פה כעת פעילות, החיילים מספרים לנו כי בין השעות 06:45- 08:15, יש פעילות רבה עוד יותר (ואנו תוהות, חרישית, מדוע בקיץ לא פותחים את השער מוקדם יותר?).  סוסים וחמורים מפנים דרך למשאיות וטנדרים, סוס אחד צוהל ללא רסן, אחר עומד עניו, ממתין, כרוב הנהגים והעגלונים.  בינתיים פועלים בשדות אוספים ירקות שורש, ורק מאוחר יותר אנו מגלות כי מדובר בתפוחי אדמה, והם שומרים גם את העלים הדהויים ומובילים אותם לכיוון חבלה בעגלה אחרת עם סוס ועגלון.
11:50  הסוס הזה אינו מרוצה מהזמן הדרוש לבעליו לעבור את חומת ההפרדה, למבנה הבטון מעברו השני, לבדיקת תעודת הזהות שלו (פעם נוספת – כי הרי הוא כבר עבר פה מוקדם יותר הבוקר!).  הסוס עובר, לבדו, ללא עגלון, אך אדם אחד תופס במושכות ועוצר אותו בעוד החיילים מסתכלים.  כעבור 7-10 דקות חוזר בעל הסוס.כעת נבדקת בקפדנות עגלה אחרת, רתומה לסוס, עם מטען של קרטונים סגורים, מעברו השני של חומת ההפרדה.מן הכיוון השני, צעיר מגיש את תעודת הזהות שלו לחייל השומר אותו אצלו עד שהצעיר חוזר מעברו השני, ה"ישראלי," של חומת ההפרדה.
11:55  כעת אין איש, ילד, משאית או סוס ועגלה משני עברי חומת ההפרדה.  אך עדיין יש אנשים במבנה הבטון שם נערכות הבדיקות.  חיילם אחרים, שלא רואים אותם, עוסקים בבדיקות, כך שלחיילים שאנו רואות יש זמן לדבר (כנראה שחיל השריון לא שמע את ההוראה ש"אסור לדבר עם מחסום ווטש"!).  אנו מעירות שהכל מתבצע כל כך לאט – בוודאי בהתאם למדיניות.
12:30  ראס א-טיה
בהתחלה אין אנו רואות פלסטינים, והחייל ממגדל התצפית יושב בצל המחסה מבטון המיועד לפלסטינים.  הוא נינוח, ובאותו רגע עובר זוג נשוי שמספרים לנו כי אלה חיילים טובים, אך חבל שלא ראינו את אלה שהיו כאן לפני שבועיים, שהיו איומים!  גם פה, כמו בחבלה, הכל איטי מאוד, בוודאי בהתאם למדיניות, כי חיילים אחרים המצטרפים אלינו מספרים כי לחוץ מאוד כאן בשעות הבוקר המוקדמות.
12:40  כולם נבדקים, כולם חייבים לצאת מן הרכבים או לרדת מעגלת הסוס או עגלת החמור (יש יותר עגלות חמור כאן מאשר בחבלה).  חייל לוקח את התעודה של אשה זקנה המובילה עגלה מלאת חציר, מביא אותה למבנה הבדיקה מבטון, שם היא נבדקת, ומחזיר אותה לאשה הזקנה שממשיכה לשבת על עגלת החמור שלה.
12:45 קבצות החיילים המשרתים כאן, גם הם מהשריון, מצטרפת אלינו, כי חומת ההפרדה ריקה מאדם ומרכבים.  אחד מהם מעונין במחיוד במעשינו, מה קורה לדוחות שלנו, וכו'.  האחרון שמצטרף הוא המפקד, סמל, המורה לנו לא לשאול את החיילים שאלות אישיות, ואז תוהה ממה אנו מתפרנסות?!  המפקד חוזר עם שני חיילים למרכז אזור המחסום כאשר ילדים מתחילים להופיע בדרכם הביתה מבית ספר.  בעוד אנו מתכוננות לעזוב, החייל הבודד מתחת למחסה מוציא ספר מהקיטבג שלו, מניח את רגליו על חומת הבטון מסביב למחסה ומתחיל לקרוא!
קלקיליה
על אף שכמעט אין סימן לחמסום שהיה פה קודם, יש בונקר מוגן קטן במפלס הקרקע אשר נראה נטוש.  מגדל התפצית בחמנה הצבאי מאוייש, והכביש לכיוון קלקיליה מלא נטיועת אביב צבעוניות.
כביש 505
צמחי גזר קיפח גדולים ולבנים פורחים בשדות החד-גוניים ליד הכביש, כבר צבועים בחום של קיץ.
לפני קדומים
אנו רואות שני טנדרים היורדים בשביל העפר המוביל לבית ממערב למאחז המתנחלים בשבות עמי, בית שטרקטורים צהובים תמיד חונים מלפניו, שברור כי הוא שייך לפלסטינים (דודי מים שחורים על הגג).  שני טנדרים פונים ונכנסים להתנחלות קדומים.  חשוב בשבוע הבא להמשיך לעקוב אחרי מה שקורה כאן.