דיר שאראף (חביות), יום ג' 29.12.09, אחה"צ

כאשר הגענו למחסום בשעה 16:45 לערך, ראינו תור ארוך של מכוניות.  המתנו בתור עד שנהג אחד בא לומר כי הוא חושב שהמחסום סגור אבל בהיותינו ישראלים אולי יתנו לנו לעבור, ושנעקוף את התור.  גם ראינו כמה מכוניות מסתובבות וחוזרות.  חיכינו מספר דקות וכ-30 מכוניות הצטרפו לתור מאחורינו.  החלטנו לנסות לעקוף את התור, ובדרך ספרנו כ-70-80 מכוניות נוספות. 
הגענו למחסום וראינו תור ארוך גם בצד השני, אך לא יכולנו לראות כמה מכוניות המתינו.  נאמר לנו כי מותר למכוניות אלו להמשיך לשכם, אבל בגלל הפקק והבלגן במחסום לא היה להן לאן לנסוע, כך שגם הן חיכו. 
החיילים סיפרו לנו כי התארגנה תפילה ליד הצומת במקום שהרב חי נורה לפני מספר ימים, וזו הסיבה שלא נותנים למכוניות לנסוע אליה.  נאמר לנו כי זה קורה כל ערב מאז הירי, ושקרוב לוודאי זה ימשיך עוד כמה ימים. 
החיילים הורו למספר נהגים לעבור לצד כדי שמכוניות הבאות מהכיוון השני תוכלנה לעבור, אך הגיעה משאית וחסמה  את המחסום לגמרי.  לבסוף, המשאית הצליחה לחנות בצד וכמה עשרות מכוניות עברו, אך עדיין לא נתנו למכוניות לעבור מהצד שלנו.  עוד משאית הגיעה ושוב המחסום היה חסום משני הכיוונים.   
נשארנו במחסום כ-40 דקות.  הנחנו כי מאחר והשעה היתה שעת העומס, ולאור העובדה כי קודם 30 מכוניות הצטרפו לתור מאחורינו תוך דקות ספורות, מאות מכוניות בוודאי ממתינות כעת. 
לבסוף, אחד החיילים אמר לנו לנסוע, והנחנו כי המחסום נפתח, אך כאשר הגענו לצומת ראינו כי מאחורינו היו רק 2-3 מכוניות בעלות לוחיות ישראליות, והבנו כי לנו נתנו לעבור, אבל לא למאות המכוניות האחרות. 
הגענו למקום התפילה וראינו כ-20 איש מתפללים ליד הכביש לפני הפנייה לבית ליד.  המשכנו לבית ליד וראינו כי גם שם הכביש היה חסום והיה תור ארוך של מכוניות.  רצינו להסתובב כדי לספור אותן ולבדוק מה קורה אבל חייל ושוטר מיהרו אלינו לומר לנו כי עלינו להמשיך ולא לעצור.  החלטנו לא להתווכח אתם. 
כרגע התקשר אלינו אחד הנהגים שהגיע למחסום מיד אחרינו; הוא אמר כי הם חיכו עוד שעה וחצי אחרי שעזבנו. 
לדעתנו זו שערורייה ליצור את הבלגן הזה, לעכב מאות מכוניות במחסום דיר שאראף ובפנייה לבית ליד משך יותר משעתיים למען כ-20 מתפללים.  מתסכל עוד יותר לחשוב שזה נמשך כבר מספר ימים, ועוד ימשיך ימים נוספים. 
התכוונו לעצור בג'ובארה ובאייל בדרך חזרה, אבל כבר היה מאוחר כאשר הגענו למסוף הקו הירוק, והחלטנו לחזור הביתה.