בית לחם, מת"ק עציון, נועמן, יום ה' 17.12.09, אחה"צ

Share:
Facebook Twitter Whatsapp Email
Observers: 
יעל י., אילנה ד. (מדווחת)
Dec-17-2009
|
Afternoon

בית לחם
 14.00 – 17.00

 יום קר מאד עם סופת חול.היות והיינו ארבע במשמרת החלטנו להתפצל; שתיים יצאו לקלנדיה ואנחנו דרומה.ביקשנו במחסום המכוניות רשות להיכנס לנועמן (מזמוריה) ורק לאחר שקיבלנו אותה, נכנסנו. ברגע שעברנו את מחסום הולכי הרגל שמענו צעקות המופנות אלינו דרך הרמקול. הסברנו שלא עשינו דבר לא חוקי ורק אחרי שהעניין נבדק במחסום הראשי הורשינו להמשיך. 

שלוש סטודנטיות צעירות ביקשו מאתנו להסיען לכפר אך היה לנו מקום רק לאחת מהן. לקחנו את זו שגרה בבית האחרון בקצה המרוחק של הכפר (אולי היא נכדתו של מי שנהרג על חמורו על ידי חיילי משמר הגבול לפני כמה שנים). היא סיפרה לנו שהיא הולכת מדי יום ברגל לאוניברסיטה בבית לחם. היא ציינה כמה יפה נועמן, ואנחנו כמובן הסכמנו אתה. אחרי שעברנו את הרודיון השקפנו על ההיאחזויות שעל ראשי הגבעות מסביב; שדה בר וחוות אלדד. הן גדלו מאז שהיינו פה לאחרונה אך לא ראינו כל כלים כבדים המעידים על בנייה.  

במגרש החניה של מת"קinfo-icon עציון עמדו לא מעט מכוניות  אך באולם ההמתנה לא היו אנשים רבים, בימי חמישי המקום נסגר בשעה מוקדמת. איש שאחותו נפטרה בבית חנינא ושביקש להשתתף בהלוויה הגיע עם בקשות של ארבע מבנות משפחתו שגם הן ביקשו לצאת ללוויה שעמדה להיערך ברגעים אלה. הוא נדחה בשל מניעת משטרה אך לא הצליח לברר את הבעיה עם מאהר, שסרב לסייע. לנשים, שאחת מהן בת 65, לא היו כרטיסים מגנטיים ולכן לא ניתן היה לעזור להן. התקשרנו לחנה ב. שאמרה שאף אחד לא יכול לצאת היום לשום מקום ללא כר"מ ושבמקרים דחופים, כגון זה ניתן להנפיק כרטיס במהירות. בכל מקרה יהיה עליהן לבוא בעצמן למת"ק בכדי לבקש כרטיס מגנטיinfo-icon. הוסבר לאיש כי עליהן לבוא ביום ראשון בבוקר ולהגיש בקשה. הבקשה מלווה בתשלום. עד היום לא היה להן צורך בכרטיס מכיוון שאף פעם לא עזבו את כפרן, בתיר. בכל מקרה עד שהפרוצדורה תסתיים, תסתיים גם תקופת האבל. כמה דקות לפני 4 נכנסה קבוצה של אנשים לקבל אישורים לביקורים בבתי חולים, שהוכנו עבורם. ניתנה להם רשות להיכנס.  כשעזבנו היה אולם ההמתנה ריק וכמעט שלא היו מכוניות במגרש.  

במעבר 300 הייתה שעת שיא; מכוניות שהורידו פועלים בכניסה למחסום לא יכלו לחזור בסיבוב פרסה

ליד שער המכוניות בכניסה לבית לחם, כה ארוך היה התור שם. החלטנו להיכנס למחסום והרוח כמעט סחפה

אותנו לתוכו.

כיסויי הפלסטיק בכניסה נקרעו מהרוח והשמיעו רעש מחריש אוזניים. גם בתוך המחסום השתוללה הרוח. שאלנו

את עצמנו עד כמה יעמוד גג המחסום בפני הגשמים הצפויים בסוף השבוע. ארבעה חלונות היו פתוחים והחיילים

התבוננו ממקום מושבם הנוח על תעודות הפועלים שהוצמדו לזגוגית המגוננת עליהם. זמן ההמתנה לא היה רב. שני מדריכי תיירים התעצבנו על כי הקבוצות להם חיכו לא הגיעו בזמן. כשיצאנו כבר לא היה תור של מכוניות בחוץ.