ארתאח (שער אפרים), דיר שאראף (חביות), מעבר אייל, עזון, ענבתא, יום א' 13.9.09, אחה"צ
ראס אטייה 14:45
שני חיילים מאיישים את השער בגדר המקיפה את הכפר. תמונה שוממת, ריקה כמעט מאדם. תנועה בשעה זו כמעט שאין. מגיעה משאית, ממתינה לאות מהחייל להתקרב, ממש לידינו, הנהג ואנחנו מברכים לשלום אהדדי.
זה כבר מספיק להצית את עצביו של החייל שמסמן לנהג בתוקפנות נו כבר תתקדם, ואחרי ששולחים את הנהג להיבדק בתוך התא, הוא ניגש אלינו ומסביר שאנחנו יכולות לעמוד פה אבל שלא נפריע. איך אנחנו מפריעות?
בזה שאנחנו מדברות עם הנהג ומעכבות את ההתקדמות שלו אל הביקורת.
לא דיברנו. אמרנו שלום, הוא ענה שלום. -כן, אבל הוא הביט אליכן...
בדרך, ליד קדומים, שריפה בפאתי הכביש. עוד בדרך, הכפר עזון סגור כעת במחסום עפר לרוחב כביש הכניסה, ג'יפ צבאי חונה ליד.
צומת ג'ית 15:20
בצומת לכיוון תפוח נראית ניידת משטרה אזרחית וכן רכב צבאי, אבל לא עומס תנועה.
אנחנו פונות דווקא לכיוון מחסום החביות, שם ישבו חיילים בניחותא ולא התייחסו לרכב הנכנס והיוצא.
מחסום ענבתא 15:40
כלי רכב יוצאים ונכנסים באין מפריע, לא הארכנו צפות.
מחסום (מעבר הפועלים) ירתאח 16:00
תור עצום ודחוק מחוץ לקרוסלה החיצונית, בפנים רק חלון בידוק אחד פעיל. כל כמה דקות הקרוסלה נתקעת נסגרת. צפיפות אדירה ומתח באוויר, אחרי דקות ארוכות של המתנה מתוחה כשבתור נדחקים מאות פועלים, פתאום נפתח השער ועוד שני חלונות בידוק מופעלים. אומר לנו אחד הפועלים בעברית צחה: "ככה זה יום יום. מזיינים (סליחה!) אותנו בוקר וערב".
מחסום אייל (מעבר הפועלים) אייל 16:50
גם כאן אחרי מעבר זריז של עובדים אנחנו עדות להצטברות של תור דחוס מאוד מחוץ לקרוסלה החיצונית.
אז מגיעה לאוזנינו מהכריזה פנינת ההומור הבאה: "כל הבודקים לצאת מהמים!"
הביתה בבושה. שנה טובה.