קלנדיה, יום ד' 18.3.09, אחה"צ
16.15 האנשים הקבועים יושבים בחדר ההמתנה ומנהלים חיים חברתיים. אלו הם פועלים תושבים אזורים שונים בגדה שנאלצים ללון באזור רמאללה.
פגשנו אישה צעירה , אם לתינוק העובדת ברמללה ומתגוררת בירושלים. בידה כרטיס מגנטי
ואת תעודת הזהות היא שכחה בבית. מיהרה הביתה להיניק את התינוק, ביקשה מהחייל שיבדוק את תוקפה של תעודת הזהות שלה במחשב, החייל סירב.
אין כל סימן בכלובים הקדמיים איזה כלוב פתוח ואיזה לא. אנשים נתקעים במרווח הצר, צריכים לעשות אחורה פנה ולנסות מזלם בכלוב אחר. אמרו לנו: "אנחנו כמו עכברים רצים מפה לשם ומשם לפה, אנחנו לא עכברים, אנחנו בני אדם".
16.35 כיכר הרכבים הצפונית: נהגי האוטובוסים סיפרו שמאז יום חמישי, הוחל במדיניות חדשה. דהיינו, מורידים את כל הנוסעים מן האוטובוס כולל זקנים, נכים, נשים הרות, תינוקות וכדו', לבידוק. הם סבורים שמדובר בענישה קולקטיבית בגלל הפיגוע בבקעה. שמונה מיניבוסים תקועים בפקק בכיכר והנוסעים תקועים בתורים בכלובים.
17.00 תור מכוניות צפוף לכיוון צפון וכמוהו גם בכיוון הנגדי. החיילים מטיילים להם לרוחב הכביש כאילו שבת היום. מעכבים מכונית אך לא מעבירים אותה הצידה, המכונית חוסמת את המעבר ומעכבת את כולם.
16.50 אמבולנס עם חולה משכם. חולה סרטן מובא לטיפולים בבי"ח אוגוסטה ויקטוריה, אשתו מלווה אותו. חוששים שמא לא יתירו לאשתו לעבור והוא לא מוכן להתאשפז בלי אשתו. בשעה 17.15 מאפשרים לאמבולנס להתקרב לעמדת הבידוק ושם הוא מוסיף להמתין לאמבולנס שיגיע מן הצד הדרומי. אנחנו אומרות לחייל, "האמבולנס כבר מחכה חצי שעה", החייל אומר לנו שעדיין מחכים לתיאום עם המת"ק.
קור מקפיא אנחנו מצטנפות במעילים ובצעיפים שלנו, החולה מורד ברחבת המכוניות, שמים עליו שמיכות ודובונים כדי להעבירו לאמבולנס השני. אנחנו נמלטות מן הקור אל המכונית המחוממת.