דרום הר חברון, יום ו' 31.7.09, בוקר

הצטרפנו לליווי רועים מהכפר אום אל ח'יר. לאחר כשעה של רעיה בה עברנו בין גבעות וואדיות, עלינו על אחת הגבעות והתיישבנו שם. לאחר מספר דקות הופיעו במקום שלושה חיילים ועיכבו אותנו ואת שלושת הרועים (המבוגר ביותר מביניהם הוא בן 12 או 13). חיכינו במקום מספר דקות שבמהלכן ניסינו להבין למה אנחנו מעוכבים. החיילים הסבירו לנו שאנחנו רועים בשטח פרטי של ההתנחלות מעון. בינתיים התקשר הקצין בחבורה לממונים עליו והתלונן בפניהם שהחיילים שלו עדיין לא אכלו ארוחת בוקר, ושהם יאלצו להתעסק שעות 'בשטות הזו', לדבריו, שלא לצורך. לאחר כמה דקות הגיעו למקום בשעטה שלושה ג'יפים של המשטרה ושני רכבים של מתנחלים מחוות מעון – רבש"ץ הישוב ומתנחל נוסף. הם הסתודדו במשך מספר דקות זה עם זה, וכשהתרחקו מעט ניגשתי לשוטרים כדי להבין מה הבעיה. לאחר שצילמו אותי מכל זוית אפשרית, התפנו השוטרים להסביר לי שאני נמצאת על אדמות מדינה (בדיעבד הבנתי שאין דבר כזה 'אדמה פרטית', כפי שאמרו לי החיילים בתחילה) וכי הרעיה בהן היא עבירה על החוק. בינתיים עיכבו החיילים והשוטרים קבוצה נוספת של רועים, שהגיעה מהכפר טובא ולוותה על ידי מספר מתנדבים מארה"ב. הרועים בקבוצה השניה היו מבוגרים במספר שנים מהרועים מאום אל ח'יר ולכן החליטו החיילים שאותם נערים פיתו אותנו, 'התמימים', להיכנס לשטח האסור ובכך לעבור על החוק. הצלחתי לשכנע אותם לשחרר את הילדים הקטנים ואלה ברחו מיד בחזרה לכפרם.

בינתיים ביקשנו מהשוטרים הוראות מפורטות יותר לגבי המקומות האסורים והמותרים לרועים. הם טענו כי הם לא יודעים בדיוק ואמרו לנו שבהמשך יגיע מישהו מהמת"ק עם מפות ויראה לנו בדיוק את הגבולות, כלומר אילו מהשטחים הופקעו לטובת המדינה ואילו נשארו בבעלות אנשי אום אל ח'יר.

לאחר כעשרים דקות הושבו לנו תעודות הזהות שנלקחו מאיתנו, והיינו חופשיות ללכת. הקבוצה שהגיעה מטובא לא שוחררה עדיין ולכן נשארנו איתם.

בפרק זמן זה הסביר המתנחל יהושפט מחוות מעון לשוטרים כי לא יתכן שהרועים יחזרו למקום יום אחר יום, וכי יש צורך בפעילות הרתעתית. לדבריו, הנזק מהרעיה כבד מאד. הוא הבהיר לשוטרים שמכיוון שהם לא פועלים נגד הרועים, אלו 'לא שמים' עליהם. בידיו הוא החזיק מסמך שכותרתו 'כתב התחייבות בקשר לקבלת שטח' והחתום עליו הוא יוסי שגב. כותרתו של מסמך נוסף היתה 'הסכם מיוחד להקצאת שטח' (זה כל מה שהצלחתי לראות כשהצצתי מאחורי גבו). בשלב מאוחר יותר התחיל המתנחל להתעמת עם הפעילים מארצות הברית והסביר להם שהוא יכול לעשות בשטח מה שהוא רוצה. לא נכחתי שם כשהדברים נאמרו, אך בהמשך אמרו לי שהוא הסביר לאחר המתנדבים שהוא גם יכול להרוג אותו אם יחפוץ בכך.

לאחר כשלוש שעות הגיעו קצין וחייל מהמת"ק לאזור. הם הגיעו ללא מפות, וכדי להבין מה קורה בשטח, נחלץ לעזרתם יהושפט, שלף מפות ממסמך שהחזיק בידו ולמעשה הסביר לקצין היכן אנחנו יכולים לשהות והיכן לא. ניסינו להציץ במפה, לראות גם אנחנו - הרי אם דורשים מאיתנו לא להגיע לאזורים אסורים, מוטב שלפחות נדע היכן נמצאים אותם אזורים. אבל המתנחל הסתיר את המפה והתחיל לצעוק עלינו שאנחנו מתערבות בעניינים לא לנו, אנחנו לא גרות באזור, לא מכירות את השטח והמפות לא צריכות לעניין אותנו. לאחר שהוא סיים לתדרך את קצין המת"ק, ביקשנו מהקצין לראות מפה או לקבל הסבר על השטח. הקצין הסביר לנו שזה חומר חסוי, ולכן לעולם לא נדע היכן אנחנו יכולות לשהות והיכן לא. פניתי לאחד השוטרים, שאמר לי בתחילת הארוע שכשיגיע קצין המת"ק נקבל הסבר על האזור, והוא החל לנזוף בי שהגבולות באזור לא צריכים לעניין אותי. ביאושי הרב פניתי לשוטר אחר שחשב זמן מה ולבסוף הסביר לי שהשטח היחיד המותר לרעיה הוא שטח הכפר אום אל ח'יר עצמו.

לאחר כשלוש וחצי שעות שוחררו כל המעוכבים, מלבד פלסטיני אחד שנלקח לתחנת המשטרה. לטענת השוטרים הוא זומן למשטרה רק שבוע קודם וחתם על מסמכים בהם התחייב לא לחזור לאזור. מכיוון שחזר אליו, הוא נלקח לחקירה נוספת.

לקחתי את מספר הטלפון של המעוכב, אך לא הצלחתי ליצור איתו קשר מאז.