עזון עתמה, יום ב' 23.3.09, בוקר

השער נסגר לשעה כי החיילים (מג"ב) לא ידעו איך לנהל אותו – מעבר לגדר נדחקו מעל 100 פועלים שמיהרו מאוד לעבודה. למרות שהגיעו קצינים, כולל המח"ט, עד שעה 8.25 לא סיימו את הבדיקה של אלה שחיכו משעה 6.00.
פועל אחד נפצע בפניו כאשר חייל דחף כלפיו את שער הברזל.
אחראי ביטחון מהתנחלות אלקנה משתתף יחד עם החיילים בניהול המחסום.
אחד הקצינים סיפר שהבלגן הזה נמשך כבר שבועיים, כמעט בכל יום.לכן חשוב לבקר במחסום יוםיום .
ממת"ק קלקיליה הגיעה עזרה רק אחרי כשעה וחצי, כשכל הבלגן נגמר.
הדבר המפליא באיזה שקט קיבלו הפועלים את הירחמיאליות של מנהלי המחסום, שעלולה לעלות להם באובדן יום עבודה יקר. אם מישהו היה זורק אבן במצב המתוח זה היה נגמר באובדן חיים. פירוט: 7.00-  השער סגור כבר חצי שעה. מצד הכפר מצטופפים הפועלים, לאחר שעברו את המחסום בצידו הצפוני של הכפר, כולל מגנומטר ומחשב. קשה לאמוד כמה אנשים, כי מעבר לגדר יש מדרון שאיננו רואות.אנחנו ראינו מעל 100 איש.
בצד שלנו יש פועלים שחזרו מעבודת לילה , תלמידים שגרים בצד הכפר שמעבר הצפוני של הגדר בדרכם לביה"ס, וקבלנים שמחכים לפועלים.
חייל מסביר שהם סגרו את הגדר כי הפועלים לא עמדו בשתי שורות כפי שהם דרשו. כמובן, ככל שהתארך הזמן, נוספו יותר ויותר פועלים, והסיכוי שיסתדרו נעשה יותר קלוש. כולם ממהרים לעבודה, השעה כבר מאוחרת והם יפסידו יום עבודה, ולכן כולם נדחקים כדי להיות ראשונים בתור.
בינתיים כל דוברי הערבית, כולל נאדים שלנו, מנסים להשפיע על הפועלים מעבר לגדר להסתדר בשורה.
אנחנו מתקשרות למת"ק קלקיליה.

7.25- מאפשרים לילדים להיכנס לכפר. לשני ההורים שצריכים להסיע אותם נתנו להיכנס רק אחרי ויכוח.
מגיעים עוד רכבים עם קצינים , ביניהם המח"ט(סא"ל) והקמב"ץ (סרן). הם מתייעצים, אבל שום דבר לא זז.יחד איתם נמצא גם אזרח נושא נשק, אחראי בטחון מההתנחלות השכנה אלקנה,המתפקד כחייל במחסום.
7.30- סוףסוף נפתח השער ע"י אותו מתנחל, בלי שהסתדרו בשורה, והוא קובע מי יכנס, אחד אחרי השני, לבדיקה.הבדיקה מתנהלת לאט , בירחמילאיות: למרות שפע החיילים- רק חייל אחד בודק תעודות ורשיונות, ושתי חיילות מעתיקות בעט על מחברת את פרטי כל פועל. הנימוק לכך שהם רוצים להבטיח ששב"חים לא יוכלו לחזור מהשער, כלומר, מי שלא נרשם בבוקר לא יוכל לחזור בערב. (אגב, השב"חים חוזרים ללא בדיקה במעבר קלקיליה, שזה מאריך מאוד את הדרך לתושבי שכם, למשל,וגם לקבלנים שמסיעים אותם). אבל , כשכל כך הרבה אנשים מחכים לבדיקה, זה מעשה לא חכם, בלשון המעטה. כעבור כחצי שעה גם הם הבינו, וחיילת אחת העתיקה כמה שהספיקה, באופו אקראי, ולא עיכבה את האנשים, ואז התחילו לעבור במהירות רבה יותר. אחרי 8.00 עברו 20-25 איש ב-5 דקות. אבל לפני כן היו כמה הפסקות, כשהחייל שהכניס את האנשים בשער לא הסתדר עם התור.
7.45- שוב הפסקה. ואז יוצא פועל חבול בפניו כי החייל דחף את שער הברזל בפניו.
7.55- מכניסים את הפועלים שחזרו מעבודת לילה בחזרה הביתה, אחרי שחיכו כשעתיים.
8.00- כ-100 פועלים עדיין מחכים מעבר לגדר. עכשיו הבדיקות מהירות.
אדם ובידו עוגה ,לא נותנים לו להיכנס לכפר. הוא חזר מעבודת לילה בבני ברק, והמעסיק הביא אותו הנה. הוא גר בשכם. המח"ט מסביר שהוא אמור, לפי ההוראות, לעבור במעבר אחר (קלקיליה). לבסוף, לאחר שאנחנו מתערבות, ומסבירות לו שמותר לו פעם גם להיות גמיש, הוא מסכים שיחכה ויעבור כשכל התור ייגמר.
במשך כל הזמן צלצלנו למת"ק קלקיליה -6 פעמים, וכשהוא לא ענה- להומניטרי. פעם אמר שהחיילים במחסום דיווחו שהשער פתוח, כשהיה סגור. ביקשתי שישלח מישהו.
רק ב-8.15(יותר משעה אחרי שתרענו על המצב) הוא שלח טוראי, שכמובן לא העז לתת עצות לסא"ל, עמד והסתכל כמו כולם, ואמר לנו להתרחק.
 ב-8.25 הגיע ארז קצין המעברים, אבל אז נגמר הכל. 20 אנשים עוד עמדו בתור. אנחנו עזבנו.