בגבור החשש שמא בָּאְשָת ההתנחלויות נמאסה על הציבור, מייד כובסו השמות מתנחלים/התנחלויות והלבינו כשלג. על השלט במחסום המכוון מכוניות למסלול השמור רק למתנחלים כתוב: "מתיישבים". מושג תמים עם ניחוח של הציונות הישנה והטובה.
בעוד הסגר (ע"ע) מונע מעבר פלסטינים לישראל, הכתר סוגר כל עיר וכל כפר בגדה, אין יוצא ואין בא. להגברת יעילות הכתר צה"ל הורס כבישי גישה לכפרי הפלסטיניים, חוסם אותם בקוביות בטון גדולות, או חופר בהם מהמורות גדולות ומשאיר מכשולי עפר בלתי עבירים. המצוקה מולידה דרכים חלופיות משובשות ביותר, שמזיקות למכוניות של הפלסטינים ומגבירות את השנאה והתסכול. "הם יודעים שיש כתר אז יותר טוב שיישארו בבית" (מפקד מחסום)
הכפר סורדא נמצא מצפון מערב לרמאללה, סמוך לביר-זית. בלשון הקסרקטינים פירושו: עוף לי מהעיניים, שמישהו אחר יטפל בך. ליה נירגד, פעילת מחסוםWatch , מתארת בספרה חורף בקלנדיה: "סורדא סורדא, כמה פעמים שמענו את החיילים משלחים לשם אנשים עייפים, בכל שעה, בכל מזג אוויר כבר הבנו שדרך סורדא הם יכולים להגיע בדיוק לאן שהיו מגיעים אילו אישרו להם לעבור במחסום. אבל בשביל לעבור במחסום צריך תסריח (אישור), ובשביל לעבור בסורדה צריך רק זמן וכסף. עשרים וחמישה שקל לטרנזיט, שעה וחצי בדרכים."ליה וחברותיה למשמרת החליטו לבדוק בעצמן ונסעו לסורדא ואחר כך דרך בית אל עד צומת אדם, ומצאו את עצמן כעבור כ-50 ק"מ ושעה נסיעה בצדו השני של מחסום קלנדיה. כן, משם מותר לנסוע. משם הם כבר לא מהווים סכנה ביטחונית.
להשגת היעד הזה הכריזו בגדה על כבישים מסוימים כ"סטריליים", כלומר שלפלסטינים אסורה כליל הנסיעה עליהם; נבנו מגדלי תצפית (פִּילבּוֹקס) הצופים מגבוה על שטחים נרחבים ומצוידים במיטב המכשור האלקטרוני; נתווה קו דמיוני במחסומים שמעבר לו אסור לנהגי המוניות להחנות את רכבם; הוצבו בתוך המחסומים קרוסלות (ע"ע) המופעלות בשלט רחוק ושומרות את הנבדקים במרחק ביטחון מן הבודקים.
מעצם הגדרתו הקלילה מובן כי זהו מחסום לא קבוע, שמיקומו משתנה בהתאם לדילוגי המצב הביטחוני. כמו אחיו המחסום הקבוע, גם המדלג ממרר, מעכב ועוצר את החיים. לרוב זהו ג'יפ צבאי שחוסם את התנועה.
בשטחים הכבושים יש כ-60 מחסומי קבע ומתוכם רק 19 הם מחסומי כניסה לישראל. בנוסף יש עוד 700-600 מכשולים וחסימות קבועים ומדלגים (הנתונים נלקחו מתוך דוח בצלם, אוגוסט 2004). מטרת המחסומים להפריד בין כפר לכפר, בין כפרים לעיר המחוז, בין יישוב לכביש הראשי העובר לידו, בין ילדים לבית ספרם. חוץ מאשר למכולת (שבאזורים מסוימים גם היא עלולה להיות סכנה אמיתית) כל יציאה מהבית כרוכה במעבר במחסום. המחסום, או הסרתו, משמש כקלף במשחק הצביעות: מגיע ביקור של בכירים אמריקאיים באזור, או הגיע הזמן לשחרר עוד הכרזה על ויתורים והליכה לקראת? צה"ל מודיע שהוא מוריד כך וכך מחסומים (בדרך כלל הוא נוקב בעשרות), ורק מחסוםWatch העוקב אחרי ההצהרות מצביע על חוסר האמת שבהודעות אלה.יועץ שר הביטחון, ברוך שפיגל, הממונה על "מרקם החיים" בגדה (מושג מכובס שהיה קודם לכן "החיים תחת עול הכיבוש"), הציע לבטל את המושג "מחסום" ומעתה לקרוא לו "נקודת בידוק". ייתכן שהוא שאב את הרעיון מהנוהג היהודי להחליף את שמו של הילד שחלה, כנגד עין הרע. בשם החדש אין ולו רמז קטן למניעת חופש התנועה ולמירור החיים במחסומים, שאין להם דבר עם צורכי ביטחון.
בעיקר גברים צעירים (מאות אלפים כמשוער), הכלולים ברשימה שנקבעה על ידי השב"כ ובגינה הם מנועים מקבלת כרטיס מגנטי. הכרטיס הוא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לקבלת אישור לנוע בתוך השטחים או לעבור למרחב התפר ולישראל. לכאורה המניעה נועדה לסנן ולעצור אנשים מסוכנים ומרשימה זו כנראה יציל רק המוות. אך בפועל פלסטיני שיכול להרשות לעצמו להגיש בג"צ, מצליח לרוב לבטל את המניעה עוד לפני הדיון בבית המשפט, ללמדך שלא היתה לכך כל עילה מלכתחילה.
גברים צעירים, בטווח גילאים שמשתנה מעת לעת, המעוכבים במחסום עד לבירור מידת הסכנה שבהם. גם אם בידם כרטיס מגנטי או אישור מעבר תקף, החייל לוקח מהם את תעודת הזהות ומעלה את מספרה באמצעי הקשר בפני השב"כ, והנבדקים נשלחים למכלאת המעוכבים. הבדיקה נמשכת בין חצי שעה לשלוש שעות ואף יותר, זאת בנוסף להמתנה ממושכת לעיתים בתור הרגיל. העיכוב משמש גם כ"עונש חינוכי" שעליו מחליט החייל במחסום לפי מצב רוחו. יש להדגיש כי רובם המכריע של המעוכבים משוחררים בסופו של דבר לדרכם ללא נקיטת אמצעים.
גברים צעירים, בטווח גילאים שמשתנה מעת לעת, המעוכבים במחסום עד לבירור מידת הסכנה שבהם. גם אם בידם כרטיס מגנטי או אישור מעבר תקף, החייל לוקח מהם את תעודת הזהות ומעלה את מספרה באמצעי הקשר בפני השב"כ, והנבדקים נשלחים למכלאת המעוכבים. הבדיקה נמשכת בין חצי שעה לשלוש שעות ואף יותר, זאת בנוסף להמתנה ממושכת לעיתים בתור הרגיל. העיכוב משמש גם כ"עונש חינוכי" שעליו מחליט החייל במחסום לפי מצב רוחו. יש להדגיש כי רובם המכריע של המעוכבים משוחררים בסופו של דבר לדרכם ללא נקיטת אמצעים.את מי מעכבים? זולגים שנתפסו בהרים; חוצפנים שהעזו לדבר או להביט לא יפה אל החייל; נהג מונית שעבר את הקו הדמיוני שמעבר לו אסור לחנות (ע"ע סטרילי); אזרחי מדינות זרות המבקשים לבקר קרובים בגדה; "שקרנים" שגרסתם לא אמינה בעיני החיילים. בקיצור, כל אחד יכול למצוא עצמו במכלאה או בג'ורה (ע"ע ג'ורה, תלתליות), ולבזבז להנאתו כחצי יום על הספסלים השבורים ורצפת הבטון הרטובה והמטונפת, ממש על יד בתי שימוש מצחינים, שאינם מחוברים לשום ביוב. כאשר הם מעזים להתמרמר או להתחנן הם מקבלים הוראה ש"אסור לשבת", "אסור לעשן סיגריה" וכיוצא באלה צעדי זהירות ביטחוניים. יצוין כי נשים מעוכבות אף הן, אך רק לעיתים רחוקות. לא אחת קורה שהחייל כלל אינו מעלה את מספר תעודת הזהות של המעוכב מול השב"כ, או לא מזדרז לשחרר אותו כאשר מתקבלת התשובה המיוחלת..
מצלמה במחסום היא כמו סמרטוט אדום לשור. המצלמה מתעדת גם הפרת זכויות אדם, ולכן כל עדות מצולמת היא עדות מאיימת. החיילים מתרצים את התנגדותם לצילומים בטענה כי המחסום הוא שטח צבאי סגור ועל כן "סודי" ואין לצלמו. זוהי טענה מגוחכת שכן אלפי פלסטינים עוברים בו מדי יום ולפעמים, לצערם, פעמיים ביום, ורואים הכל. ציטוט מפי שוטר משמר הגבול (עיתון מעריב): "אתה עומד שם על הכביש, נושם את הגז של המכוניות ויכול להיתקע שעתיים בלי מים. לאף אחד לא איכפת ממך. המפקד מגיע עם ג'יפ, פותח את החלון, שואל מה קורה ונוסע. בזמן סגר מתאספים כמה עשרות פלסטינים שרוצים להיכנס לארץ, מתנפלים, חלק זורקים אבנים, ואתה לא יכול לעשות כלום כי במחסום יש שלוש זקנות מארגון זכויות אדם עם מצלמה ולמחרת כל מה שאתה עושה יהיה בעיתון!!!
מעשים רגילים שמבצע צה"ל בשטחים דבר יום ביומו, הנחשפים בידי העיתונות, משקיפים זרים, חיילים שמצפונם נוקף אותם, או חברות מחסוםWatch . משנחשפו, הצבא מזדרז להתנער מהם ולהדגיש כי אלה מקרים יוצאי דופן, חריגים. אותם המקרים עצמם, שנחשפים על ידי פלסטינים, מוגדרים מייד כשקרים (ע"ע הם; צה"ל רואה בחומרה).
המושג הזה התכווץ מאוד בכביסה והחוט שממנו תפרו אותו עשוי תיל או בטון בגובה 8 מטר וברוחב 100 מטר, ואין שום מרחב אלא הצרת צעדיהם וחייהם של הפלסטינים. הכוונה במושג זה למובלעות שנכלאו בין הקו הירוק ובין גדר ההפרדה (ע"ע) שנבנתה מזרחית לו. במובלעות מצויים יישובים ושטחים פלסטינים, שהופרדו על ידי הגדר מרצף השטחים והיישוב הפלסטיני בגדה. כך, למשל, בתוך מרחב התפר נמצאים שטחים חקלאיים נרחבים, שבעליהם גרים בגדה וזקוקים לאישור מיוחד (שלא תמיד ניתן) כדי לעבד את אדמותיהם או למסוק את זיתיהם. לעומתם, פלסטינים המתגוררים במרחב התפר זקוקים לאישורים מיוחדים כדי לצאת ולהיכנס מתוך ואל מקום מגוריהם (ע"ע שב"חים בביתם שלהם). שגרת החיים היום-יומית מופרעת קשות.

