חמרה (בקעות)

11:45 מחסום בזק

עברנו.

דרך אלון - כביש 578

הסוללה במקומה.השער (גוכיה) איננו

12:00   מחסום חמרה

חם ויבש ושומם. 4 חיילי מילואים, ושתי חיילות. שואלים לרצוננו, מציעים מים.

עוברים בעיקר מיניבוסים עם פועלים שבים מיום עבודה.

12:35  עזבנו

13:05  מחסום תיאסיר  

חיילים באימונים בשטח שמצפון לכביש העולה אל המחסום.

סימנים של שרפה גדולה ניכרים בשטח.

התנועה על הכביש דלילה, וכך גם במחסום.

במחסום - חיילי מילואים.

אחד מהם בא לקראתנו, ביקש שנמתין עד שיקבל הוראות ביחס אלינו.

המשכנו לעלות אל העמדה, והוא שב אל שלושת חבריו. כל הארבעה עמדו ליד עמדת הכביש וסיפרו שבכל החודש שהם במחסום הזה ואולי אף מקודם לכן, שרוול הולכי הרגל אינו פועל.

אין יותר מעבר של הולכי רגל בתיאסיר. כולם עוברים בתוך המכוניות. ובאמת השרוול הקרוסלה והעמדה נראים נטושים (בתמונה).

13:20  עזבנו

לאור זאת, כדאי לבדוק מה קורה בחמרה, האם גם שם אין מעבר של הולכי רגל?

13:45 מחסום בזק

עברנו.

שרפות מכוונות ברחבי בקעת הירדן, בין בסיסי הצבא וההתנחלויות שופעות הירק והמים - אך ורק בשטחים הפתוחים בהם מתגוררים פלסטינים. הצבא שולח אש בשדות הבר ומחסל את המרעה הדל שעוד נותר לצאן מהחורף, מפנה בפקודה את התושבים מבתיהם ליממה שלמה, ומאותת: לכו מכאן.

36 מעלות בבקעה.

מחסום מעלה אפרים:  לא מאויש בחיילים בבוקר , אך מאויש אחר הצהריים.
 

מחסום חמרה – בשני הכיוונים גם הנוסעים עוברים במכוניות ולא צריכים לחצות את המחסום ברגל. זו הקלה משמעותית בחום הנורא השורר בבקעה בימים אלה. אלא שהמכוניות נבדקות, אחת-אחת גם הנוסעות לכיוון שכם, לעבר השטח בשליטה פלסטינית.
 

פינוי בכפייה
אין לתאר את הסבל הנורא שנכפה על מאות בני אדם כתוצאה ממשחקי הצבא,  שנועדו ככל הנראה גם לגרום סבל לתושבי הבקעה ולאלץ אותם לעזוב. כ-200 משפחות קיבלו צווי פינוי מבתיהם, מהיום ב-שעה 18.00 עד מחר בשעה 16.00. מדובר באזורים שמסביב לכביש המוביל לתיאסיר ועד למחסום: אל מאליח וחלק מעין אל חילווה, וכן האזור ממזרח לכביש 578 (דרך אלון) סמרה, ראס אל אחמר ומערבית לכביש אלון במקביל לבקעות.

אלה ימים חמים מאוד, הפלסטינים אומרים "אל דיניה נאר" – העולם אש. השמש קופחת והאוויר קשה לנשימה. ודווקא בימים אלה, מגרשים: ילדים, תינוקות, נשים, זקנים, חולים ובריאים ועימם הצאן ושאר בעלי חיים. לאן? לשבת איפשהו בשטח הפתוח, ללא מסתור משמש במשך יממה שלמה! ואין זו הפעם הראשונה. בחודשים האחרונים מדי שבועיים מגרשים את תושבי אל מאליח וראס אל אחמר מבתיהם, אלא שהפעם בגלל השרב הכבד זו אכזריות מיוחדת במינה. הפלסטינים צופים שרבים מהכבשים ימותו.

קשה לראות אותם באומללותם, והחשש גדול ממה שמצפה להם ביממה הקרובה. הם פוכרים את ידיהם ושואלים שוב ושוב "שו בנסאווי (מה נעשה)?". כמה שעות טרם הפינוי, אנו יושבות עם זוג הקשישים, שבינואר וקודם לכן בדצמבר, הצבא הרס לחלוטין את ביתם. אין לנו מילה לומר להם.

התקשרתי לאו"ם (OCHA) שאמרו שהם יודעים וניסו לשכנע את הצבא – אבל לשווא. יביאו לאנשים מים !!

החידוש הפעם שהגירוש כולל הפעם גם את הפלסטינים המתגוררים ממזרח לכביש, בסמרה. והצבא אמר להם שזה בגלל שיש כוונה לירות משם לעבר הצד מערבי של כביש אלון (אימונים). נשאלת השאלה – אם כל כך מסוכן שיש לפנות את האנשים האלה מהבית – האם גם ייסגר הכביש שמשרת בעיקר יהודים ? או שליהודים יש איזו הגנה מיוחדת?

נחמה פורתא אפשר למצוא בפתח שנפתח בחומת העפר, שמפרידה בין הבקעה לגדה, כדי להעביר טנקים וגייסות מערבה מכביש אלון כך שהקשר בין תושבי ח'דידיה, חומסה ומכחול לבין מרכז חייהם בגדה  הוא עתה חופשי לחלוטין.

צפונית לרועי ראינו שטח נרחב שרוף של מאות מטרים סביב המחנה הצבאי "סערה". בדרכנו חזרה ראינו את ההר הנמצא דרומית –מזרחית למחסום חמרה בוער – אש גדולה ועשן סמיך (כבר שלושה ימים הוא בוער כך, נאמר לנו). גם סביב ההתנחלות מכורה מאות מטרים שרופים, ממש עד גבול ההתנחלות עצמה ועד למטעים שלה וככל שהעין רואה. שחור! כמו נשמתם של השורפים.
ניכר לעין כי אלה שריפות מכוונות ומבוקרות, שכן ההתנחלויות הטובלות במטעים ושדות ודשאים ירוקים והמחנות הצבאיים באזור בטוחים מפני האש. הצבא שורף את את כל השטחים הפתוחים ביניהם כדי למנוע מהפלסטינים לרעות את עדריהם. כאילו לא די בכך שכל המים נלקחו מהפלסטינים המקומיים ואין באפשרותם לעבד את האדמות שלהם, כאילו לא די בכך שרוב האדמות אסורות עליהם, גם הצאן - מפלטם האחרון של חקלאים אלה - מה הסיכוי שלו לשרוד נוכח המרעה הדל, המים במשורה והקיץ הלוהט המתקרב? הפלסטיני נודד ונודד בחיפוש אחר טיפת ירוק, אבל גם בזה צרה עינו של הכובש, והוא שורף את המעט שבמעט כדי למנוע גם  את הקיום הדל הזה.

יום אפור וחם, שרב ואובך, נראה כאילו העולם כולו התעלף

13.00 – מחסום זעתרה / צומת תפוח – לא מאויש. בדרכנו חזרה ב-17.30  עדיין לא מאויש, רק  3 חיילי מג"ב יושבים משועממים ליד המחסום.

13.20 – מעלה אפרים- לא מאויש. ב-17.15 – 3 חיילי מילואים מאיישים את המחסום אך המכוניות עוברות ללא בדיקה.

מחסום חמרה - (15.00 ו-16.45) - מאויש על ידי חיילי מילואים. הנוסעים ל-2 הכיוונים אינם מחויבים לרדת מהמכוניות ולעבור ברגל. הקלה, שיכולה להשתנות בכל רגע, כפי שראינו ב-19.3, כאשר בבוקר הותר לאנשים לעבור במכוניותיהם ואחה"צ הם אולצו לרדת ולעבור ברגל. המכוניות מזרחה לבקעה נבדקות והנהגים חייבים לרדת ולעמוד בצד המכונית. בכיוון מערבה אל הגדה לא נבדקו המכוניות.

על פי דיווח טלפוני ב-23.3 היה המחסום סגור לשלוש וחצי שעות לערך. זו הייתה שעת ערב והחיילים הפנו את המכוניות הפלסטיניות לשדות שמדרום למחסום והורו להם לעקוף אותו (ללא בדיקה). אוטובוס עם תלמידים שחזרו מטיול לא יכול היה לרדת לדרך העפר הרעועה, והילדים נאלצו לשבת בתוכו בשקט בתוך שלוש וחצי שעות. בסביבות השעה 20.00 נפתח שוב המחסום. טלפון למת"ק הניב את התשובות הבאות: 1) פלסטיני הגיע למחסום וניסה לתקוף את החיילים.  2) (מאוחר יותר) גילו מטען בכליו של פלסטיני ועכשיו מחכים לרובוט שיבוא לפוצץ אותו.

לפני פתיחת המחסום נשמע פיצוץ במחסום.

בשיחה היום עם פלסטיני , הוא סיפר שמסתובבת שמועה שנעצר נער בן 15 בעקבות המטען, ושהוא הועבר לחקירה לידי השב"כ הפלסטיני. כאמור – זוהי רק שמועה שלא אומתה על ידי שום גורם.

15.30 - מחסום תיאסיר – גם כאן חיילי מילואים, חביבים וחייכניים. תנועה דלה והמעבר מהיר. נוסעי המכוניות עוברים בנסיעה, מנפנפים לנו בברכה, ומספרים שגם בבוקר המעבר במחסום בסדר.

באופן כללי רגוע, לא ראינו אימונים, וכמות החיילים שנכחו בשטח, הייתה קטנה, יחסית. גם הפלסטינים מדווחים על מעבר קל היום במחסומים, וגם על כך שלא אירעו שום אירועים אלימים כלפיהם בימים האחרונים. שיגרת דיכוי שקטה.

11:45– 13:45

12:15 מחסום בזק     עברנו.

הצבע הירוק בנסיגה

דרך אלון / כביש 578      הסוללה במקומה.

 12:00   מחסום חמרה

בצומת עומד רכב צבאי, לידו מכונית פרטית (ישראלית) ללא שניים מגלגליה, וגם ללא נהג.

האם צהל שומר על הרכב התקוע? אולי! לא שאלנו.

חיילי מילואים. דגלים רק בכחול/אדום (מ"צ). התנועה דלילה.

החייל שניגש אלינו (מילואים שריון) מסביר שיש לרווח את השירות לכולם, גם לסדירים.

הצבענו על המקום שבו נעמוד לצפות, הוא לא התווכח, לא מחה, והמשיך לדרכו.

12:35  עזבנו

13:05  מחסום תיאסיר   רוחות חזקות, אבק ואובך

התנועה על הכביש דלילה, וכך גם במחסום.

במחסום - חיילי מילואים (חי"ר). אחד מהם בא לקראתנו, התעניין מי אנחנו, למה, מעולם לא ראה לא שמע על ארגון כמו שלנו.

החיילים עמדו עם הנשק בתנועה של "היכון לקרב" (ההגדרה שלי). שאלנו למה, והתשובה היתה, שזו הדרך הכי נכונה לעמוד עם הנשק.

לדבריו, הם מאוד אדיבים, לא עוצרים אף אחד, אומרים שלום לנהגים, ומאפשרים להמשיך.

את ליל הסדר הם יחגגו שם במחסום.

13:30  עזבנו

13:45 מחסום בזק     "הכל בסדר" ועברנו. 

אוטובוס החופש (תיאטרון החופש, ג'נין) יורד לבקעה

אל תשליכני לעת זקנה – זוג הקשישים שביתם נהרס ב-24.1.13  - מה קורה איתם היום?

תירגולי כלבניות במחסום תפוח – על גב הפלסטינים

תמונות מלמעלה למטה
* תיאטרון החופש בבקעת הירדן.

* ארגון סולידריות ותיאטרון החופש בונים בית ספר.

* מחסום זעתרה: נוסעים שהורדו מאוטיובוס בדרכם הביתה.

10.50 – מחסום זעתרה / צומת תפוח – לא מאויש אך 2 מג"בניקים משועממים יושבים בצד ואוכלים. בצומת, על הגבעה המשקיפה על הכיכר, חייל בודד עומד ליד מגדל השמירה.

11.10 – מחסום מעלה אפרים – מאויש ב שלושה חיילים הבודקים את הנכנסים לבקעה.

11.35 - מחסום חמרה – בשני הכיוונים עוברים מבלי לרדת מהמכוניות. החיילים מנסים לסלקנו ממקומנו המרוחק (בצומת) ואנחנו מתעקשות והם מוותרים. גם כאשר המכוניות לא נבדקות, כל מכונית המגיעה למחסום נדרשת לעצור כ-50 מ' לפני המחסום ולהמתין לתנועת היד של החייל המתירה להם להתקרב, ואיך הם יודעים שחובה עליהם לעצור ? אין שום שלט המורה על כך. כמו בכבישי האפרטהייד כך גם פה – הוראות שבע"פ כדי שלא יצולמו וייראו, הם החוק הקובע ואוי למי שעובר עליהן.

12.10 - שער גוכיה – חייל בודד עם הרבה ציוד ו-5 תת מקלעים מכוונים צפונה, עומד ליד שער הברזל הנעול. מחכה ליחידה שלו. כאשר תגיע הם יעברו בשער מזרחה לסדרת תמרונים נוספת (לפני כמה ימים פינו את תושבי ראס אל אחמר למשך יממה, בגלל התמרונים).

פלסטיני מגיע מצד הבקעה לשער לאסוף את אחיו. שניהם מספרים שהשער לא נפתח - לעולם, לעולם!  לא ב- 3.00  ולא ב-8.00 (כמסוכם עם השלטונות) לא כשמגיעים פלסטינים ולא כשאינם מגיעים. הכובש החליט גם לוותר על אותה מראית עין קלושה של מעבר ועכשיו זה רשמי – כלא הבקעה סגור.

12.40 - מחסום תיאסיר– תנועה דלילה, מעבר מהיר, ללא עיכובים. העוברים רשאים לעבור במכוניות שהביאו אותם.

מטוסי קרב טסים מעל וקולות פיצוץ רחוקים נשמעו במשך כל אחר הצהריים.

עצרנו בחמאם אל מליח – זוג הקשישים שביתם העלוב נהרס פעמיים (בפעם השנייה ב-24.1.13 - נלקח האוהל שסיפק להם הצלב האדום  יחד עם כל חפציהם). האישה, נ', יצאה לקראתנו מאוהל השכנים, שם היא ובעלה מתגוררים מאז ההריסות. למקום בו הם גרו שנים רבות (אני אישית התארחתי אצלם פעמים רבות ב-6 השנים האחרונות), מקום בו גידלו את ילדיהם שמזמן פרחו ועברו למחוזות אחרים, הם מנועים מלחזור. בגילם המתקדם הם הפכו לחסרי בית. ידה של נ' נפוחה עדיין מאוד, היות ולא פנתה בזמן לטיפול רפואי מחשש שלא תוכל לשאת בהוצאות. רק אתמול הלכה, והתברר שיש לה שבר בכתף וחבלה באמה.

13.30 - סמרה - (מדרום לשמורת אום זוקא). תיאטרון החופש של ג'נין, מייסודם של של ארנה וג'וליאנו מר, יצא למסע מופלא אל התושבים האמיצים בבקעת הירדן, שבכל ימות השנה נאחזים בצפרניים באדמתם. לדרום הר חברון יגיעו בשבוע הבא. במשך היום מפעילים השחקנים הצעירים את הילדים במשחקים, בשירים ובריקודים ובערב יש הופעה למבוגרים. בין לבין יושבים מתחת לעץ ומנגנים  - בעוּד, יוקלילי דרבוקה, אקורדיון ובכלים שאיני יודעת את שמם, אך צליליהם המופלאים נישאים ברוח החמימה מעל הגבעות האדומות של בקעת הירדן ומשמיעות בשורה של חירות וזקיפות קומה.

ולידם, קבוצה של צעירים מפינלנד, ווילס ואפילו ממג'דל שאמס חברה לפעילי סולידאריות בקעת הירדן (Jordan Valley Solidarity) לבנות בית ספר עבור ילדי האזור מלבני בוץ.

שניים מתושבי סמרה,  ניגשים אלי ומבקשים עזרה. מ' ואחיו רועים את עדרם ועם תום הקיץ כאשר העשב מתדלדל הם נכנסים, בחיפוש אחר מזון, לאותו מקום עלוב ומוזנח שמכונה על ידי הכובש "שמורת הטבע אום זוקא". ובכל פעם שהם נתפשים שם עם העדר הם זוכים לקנסות של אלפי שקלים. יש להם , לדבריהם, מסמכים המעידים על בעלות על קרקעות בתוך השמורה, מאותם ימים שבהם הותר לתושבי האזור לחיות ולהתפרנס מטובה הדל של הבקעה. הם שאלו בעצתו של עורך דין שאמר שאין מה לעשות. המקום, במקביל להיותו שמורת טבע, הוא "שטח אש" (השלטים עומדים בכניסה זה לצד זה) ואימוני הירי של הצבא מציתים אש בשמורה. מ' ואחיו מספרים איך הם גייסו לא פעם אחת את כל המשפחה המורחבת להילחם באש, כאשר אף אחד מאותן שלטונות שממהרות לקנוס אותם על מרעה באזור, לא בא לעזרתם....הם מחפשים איזשהו מגן , איזה מושיע כנגד ההתעמרות.

15.00 – מחסום חמרה – 4 פלסטינים עומדים בצד, מעוכבים לבדיקה זה כרבע שעה. מייד לאחר הגיענו, תעודותיהם מוחזרות להם  והם ממשיכים בדרכם. אחד מהם רוצה לחזור לכיוון שכם  אך לא יודע מאיפה חוזרים. הוא מנסה לשוב על עקבותיו, אך החיילים רצים אליו למנוע זאת ממנו ומפנים אותו אל הכביש. הוא עוקף את הגדר ומתקדם לעבר החיילים על הכביש, אבל אז נזכרים החיילים שיש מסלול מיוחד להולכי רגל בכיוון שכם, אלא שצריך לחזור 50 מ' לצומת והם שולחים אותו לשם. האיש, מטורטר ונבוך וגם מבוהל למדי, מתחיל לצלוע ומסמן לחיילים שרגלו פצועה. החיילים מוותרים ונותנים לו לעבור על הכביש.

בניגוד לבוקר עכשיו מחויבים כל הבאים מכיוון הגדה לרדת מהמכוניות 30 מ' לפני המחסום, לעבור את המחסום צברגל ולהמתין למכוניות מעברו השני של המחסום. הכל, הרי, תלוי בגחמותיהם של החיילים המאיישים את המחסום. ובאמצע המחסום עומד לו כלי רכב צבאי וחוסם את הדרך, כך שאף מכונית לא עוברת. כך כ- 20 דקות. כאשר הן מתחילות לעבור, כל נהג מכונית נשאל "לאן אתם הולכים? בשביל מה?" כאילו זה עניינו של החייל...

16.30 – מחסום מעלה אפרים- מאויש וכל מכונית לבקעה נבדקת.

16.45 – מחסום זעתרה בצומת תפוח – בחניון עומד אוטובוס שהביא לכאן יחידה של כלבניות ולכל חיילת צמוד כלב. 3 מכוניות עומדות במקביל ולכל אחת מוכנס כלב שעולה על המושבים הקדמיים ולאחר מכן על האחוריים, מריח אותם ומרייר עליהם. במרחק כ-10 מטרים עומדים נוסעי המכוניות בשורה ישרה כפי שסידרו אותם החיילות ומתבוננים בנעשה בתיעוב. באיסלאם כלב הוא חיה טמאה ולפלסטינים קשה מאוד עם הכנסת הכלבים לתוך מכוניותיהם. מה עוד שמספרן הרב של הכלבניות מעיד על כך שהדבר לא נבע מאיזה צורך ביטחוני אלא היה תירגול לחיילות ולכלבים. אני חושבת שרק צורך ביטחוני ממדרגה ראשונה יכול להוות תירוץ לפגוע בצורה קשה כל כך ברגשות הדתיים של בני האדם, ואת התרגול שיעשו על יבש.

הכלבניות לא אוהבות שאנחנו מצלמות את הסיטואציה וקוראות לשוטר לסלק אותנו. השוטר הצייתן מורה לנו להתרחק ולא לצלם בטענה שאסור, ואנחנו מסבירות שאנחנו מצלמות מאחור, אבל הוא לא משתכנע. בסופו של דבר התרגול מסתיים, תעודות הזהות מוחזרות לפלסטינים המסודרים בשורה והם נוסעים זועמים לדרכם. החיילות ממשיכות להסתובב שם עם הכלבים– כל חיילת וכלבהּ.

בינתיים אנחנו מבחינות בכך שעל כביש 60 עוצרים כלי רכב שפניהם לשכם. בתחילה לא הבחנו בכך משום שבד"כ נבדקות מכוניות שבאות מכיוון שכם ונוסעות דרומה, וכל תשתית המחסום בנויה לשם כך. הפעם, כדי "לבלבל את האויב", עומדים כמה מג"בניקים על הכביש צפונה, ועכשיו הם עצרו מכונית אדומה ואוטובוס מלא צעירים שחזרו מהפגנה ברמאללה. נוסעי המכונית מורדים ממנה והיא נבדקת ביסודיות, כאילו ידוע משהו לחיילים. בסופו של דבר היא משוחררת כעבור 15 דקות. החיילים מורידים את כל נוסעי האוטובוס ממין זכר, ואילו הנשים נותרות בתוך האוטובוס . 25 צעירים עומדים על המדרכה ותעודותיהם נלקחות. "צלמי, צלמי !" הם אומרים. "צלמי את נהג !" הם צוחקים, והוא – איש שמן ועליז נעמד לצילום ומבליט את הכרס בחיוך רחב וטוב לב, וכולם נהנים.. משהו קטן להפיג את המתח בעצירה הכפויה...

ל-2 צעירים אין תעודות זהות – שכחו בבית. העמידו אותם בצד. צעיר שלישי מובל לבודקה שבמרכז הכביש ומוחזק שם, כשהחיילים מנסים לסובב אותו כך שלא "יתצפת" עליהם, אבל זה לא כל כך מצליח להם, כי מכל זווית הוא יכול ל"תצפת", על משהו, והם מרימים ידיים. הבחור נראה לחוץ, אך בסופו של דבר, כעבור 20 דקות, הוא משוחרר לחזור לאוטובוס. החיילים בודקים בקשר תעודה, וגם טורחים לטלפן לבית של 2 חסרי התעודות, לבקש את מספר הזהות שלהם ולבדוק את כשרותם. כשהכל נראה בסדר לחיילים, כעבור למעלה מחצי שעה, האוטובוס ממשיך בדרכו הביתה, לטולכרם.

אולי הקלו בכמה מחסומים ראשיים  אבל כל פלסטיני שיוצא מביתו יודע היטב שלאורך הדרך יצוצו לו, בכל נקודה אפשרית, מחסומי פתע ושוב יחזור הלחץ של תעודה שלא כל כך נראית לחיילים והעמידה בקור הערב היורד, וכלבים המרחרחים התוך המכוניות, ואין וודאות בשום מסע, קצר כארוך.

למה שונאים החיילים את ארגוני השמאל?

מחסום זעתרה/ צומת תפוח - חיילי מג"ב בבודקה מכיוון חווארה. לא ראינו רכבים נבדקים או מעוכבים. לקחנו טרמפיסט חרדי. יליד עמנואל ,עושה שירות לאומי  ביצהר כשרת בגנים ובמעונות.אחיו הבוגרים עושים שרות צבאי.

מחסום מעלה אפרים - חיילי מילואים חביבים (אלינו) מסבירים שהיחידים שאינם יכולים לעבור את המחסום לכיוון הבקעה הם פלסטינים המגיעים מעזה (???). כשחזרנו לא היו חיילים במחסום.

עין אל חילווה - במקום הוקם אוהל בידי קבוצת תיאטרון לילדים מרמאללה. ההופעה תתקיים בשעה שש בערב. הופעה נוספת  תהיה בחמאם אל מליח. שתי נשותיו של מ'  אמרו שלהן אסור לצפות. כשחזרנו ראינו במקום הרבה מתנדבים מארגון JORDAN VALLEY SOLIDARITY ומאירגונים אחרים וגם את שחקני התיאטרון (לא נשארנו לראות את ההופעה..)

מחסום תיאסיר -  נאום נוקב של חייל מילואים ,קיבוצניק, המזדהה כשמאלן שמתנגד לכיבוש ולהתנחלויות. מדוע הוא וחבריו החיילים שונאים את כל ארגוני השמאל ללא אבחנה?

הוא וחבריו עומדים במחסומים שלא מרצונם (אף אחד לא רוצה לעמוד במחסום!) אך ארגוני השמאל שמגיעים למחסום, במקום לתמוך בחייל שקשה לו, מפנים כלפיו אצבע מאשימה על זה שהוא עושה עבודה נוראית; מצלמים אותו; מוציאים דברים מהקשרם; מציגים  תדמית לא אמינה שלו כאילו הוא קלגס. הוא השווה אותנו למתנחלים - כמוהם גם אנו עושים את חייו כחייל לבלתי נסבלים.

מה הוא מציע לנו לעשות כדי לקרב את קץ הכיבוש? מוטב שנתרכז בהסברה לחברה הישראלית בתוך הקו הירוק.

מחסום חמרה - גם כאן נמצאים חיילי מילואים. לדבריהם בדיקת הולכי הרגל במחסום היא  אקראית, לפעמים אנשים יורדים מהרכבים מתוך הרגל והולכים להיבדק, כפי שהיה מקובל בעבר. אין הגבלות על כניסת רכבים  ממערב הגדה, אך לפלסטינים בעלי תעודות זהות ישראליות אין מעבר. 

מחסום זעתרה-צומת תפוח - שתי מכוניות פרטיות מעוכבות. חיילי מג"ב שעמדו בכביש המגיע משכם שלחו אותן לכיכר, שם הן נבדקו על ידי כלב. הנוסעים הורחקו מהמכוניות וחיכו משך כל הבדיקה במרחק כמה מטרים, כולם צעירים ורובם גברים. כל חמש דקות בערך עוכבה עוד מכונית לבדיקה, שארכה כ-10 דקות. שש חיילות ביצעו את הבדיקה, אחת ניהלה את הכלב  והשאר בדקו את תכולת תא המיטען, כיוונו את הנוסעים מחוץ למכונית וצפו בבדיקה. לנו זה נראה כמו אמון במסגרת קורס של יחידת הכלבנים "עוקץ", ושהמכוניות עוכבו לצורך כך באופן אקראי (ובלבד שיש בהן בחורים צעירים...).

ראוי לציין שוב כי על פי האיסלאם הכלב הוא חיה טמאה וכל מי או מה שנוגע בה חייב להיטהר.

תמונות ארכיון:
1. שרידי מאהל של משפחה עם חמשה ילדים שנהרסו בידי צה"ל, אוק' 2012.
2. חומת עפר החוסמת בפני הבדואים בבקעה את המעבר ממזרח חמערב.
3. מחסום גוכיה, שער ברזל בשומקום, נעול, חוסם דרך עפר המשמשת לבדואים בבקעת הירדן.
 

מחר (4.3.2013) יערכו תמרונים צבאיים
באזור חמאם אל מליח. כל תושבי האזור קיבלו הוראה  לעזוב את המאהלים על טפם,זקניהם וצאנם, למשך 24 שעות. במילים אחרות שלחו אותם לבלות את הלילה תחת כיפת השמיים. קר מאוד בבקעת הירדן בעונה זו.
זוהי תופעה חדשה בחודשים האחרונים בצפון הבקעה. תושבי חמאם אל מליח חוו אותה לפני כחודש ומחר זו תהיה הפעם השנייה.

**

רק 3%  מהתלונות שמגישים פלסטינים נגד מתנחלים במשטרה מגיעים לידי טיפול בבתי משפט. בכל 97% האחרים נסגרים התיקים, גם כשיש עדויות מוצקות. בכך משתפת פרקליטות המדינה  פעולה עם המשטרה ונותנת גיבוי למדיניות גזענית בתחום הקרוי "צדק לכל" ו"שוויון לפני החוק".זאת למדנו מאנשי "יש דין" המלווים את המתלוננים בעניין ההכאה האכזרית של מ' ממשפחת ד' לפני כשנה, בידי ד', הרבש"צ  של התנחלות רותם.

**

מחסום זעתרה- צומת תפוח  11.15

שתי משאיות עמוסות מעוכבות בכיכר. רכב מסחרי נוסף מעוכב ונבדק על ידי כלב. תעודות זהות נלקחו לבדיקה. נהג ההמסחרית נשלח לחקירת שב"כ (ככל הנראה) מעבר לגדר הלבנה שבקצה הצפון-מערבי של הכיכר. בזמן שהותנו שם עוכבה עוד מכונית פרטית.

כבר נתקלנו מספר פעמים בעיכובים וחקירה של צעירים בצומת זה, ושמענו מפי הנעצרים כי השב"כ ניסה לגייס אותם.

לקחנו טרמפיסט יליד התנחלות גיתית (קמה ב-1975), שסיפר שהוריו, חילונים מתל אביב , נשלחו ע"י מוסדות המדינה להתיישב במקום, קיבלו  חינם אדמה, בית, טרקטור וכל מה שנחוץ לעיבוד חקלאי. הוא לא רואה עצמו מתנחל וברור לו שהבקעה צריכה להישאר לעד בידי ישראל מטעמים בטחוניים. שאלנו על מחירי המים: 6 ₪  לקוב מים לצריכה ביתית, 2 ₪ לקוב מים לחקלאות. לשם השוואה:  ק' הבדואי משלם 20 ₪ לקוב מים, שמגיעים אליו לא בצינור אלא במיכלים. אנחנו משלמים מעל  9 ש"ח לקוב מים בצריכה ביתית.

השדות של התנחלות גתית שמעובדים בידי שני ישראלים (אחד מת"א ואחר מטייבה) כוסו ביריעות פלסטיק . מראה מרהיב.

מחסום חמרה- 12.30

מתנחל מחמרה עקב אחרינו למחסום, צילם אותנו מכל הכיוונים וקילל אותנו בגסות. שני חיילים מהמחסום (מילואימניקים) באו לבדוק על מה המהומה והוא הסתלק.

מחסום תיאסיר - 13.00

גם כאן חיילי מילואים. התנועה דלילה מאוד.

 אצל משפחת ק'

ארבע המשפחות מחמאם אל מליח, שאהליהן נהרסו לפני כחודש, עדיין גרות תחת כיפת השמיים או בסככות מאולתרות הרחק ממקום מגוריהן.

לפני כשנה הוכה אנושות מ', בן המשפחה, בידי ד' הרבש"צ של התנחלות רותם ונזקק לאשפוז למשך יומיים בבית חולים . הוגשה תלונה במשטרה בליווי "יש דין". עכשיו התברר שהמשטרה סגרה את התיק, למרות שהיו עדים למעשה.

כעבור מספר חודשים, אותו רבש"צ  ד'  ירה והרג 3 פרות של ק' וקבר אותן. הם קראו למשטרה שגילתה את הפרות שנקטלו. גם כאן היו עדים וגם התיק הזה נסגר,

ביש  דין נאמר לנו שזה המצב בדרך כלל, וכי רק 3% מהתלונות שמגישים פלסטינים במשטרה הישראלית מגיעות לבתי משפט. המשטרה ופרקליטות המדינה  משתפות פעולה בהתעלמות מתלונות של פלסטינים נגד יהודים. הגזענות חדרה לכל איבר בגוף השלטון הישראלי. גם משפטנים לוקחים חלק בריקבון הזה. "יש דין" מתכוונת להגיש ערר על סגירת תיק המכות. רק בעוד שנתיים הערר יגיע לפני שופט.

לקחנו טרמפיסט פועל שסיים עבודתו בהתנחלות רועי. הוא מרויח 85 ₪ ליום עבודה בן שמונה שעות (כחצי משכר מינימום הנהוג בישראל) בלי שום זכויות סוציאליות. מזה יורדים 10 ₪ דמי נסיעה. כיוון שתושבי ההתנחלויות הם אזרחים ישראלים, חלים עליהם חוקי העבודה הקיימים בישראל, כולל חוק שכר מינימום. אך מי יאכוף עליהם את החוק? ככה ממשיך להתקיים הישראבלוף של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ומה הפלא שהמתנחלים נצמדים למקומותיהם  איפה ימצאו תנאים כאלה? אפילו לתאילנדים משלמים יותר.

מחסום מעלה אפרים - 16.00

גם בשעה זו אין חיילים.

11:45– 13:45

11:45 מחסום בזק - עברנו.

הצבע ירוק והפריחה מרהיבה

הכיבוש מגעיל ומכעיס כתמיד

דרך אלון - כביש 578

לצד הכביש מול הכניסה להתנחלות רועי חנה ג'יפ צבאי. ממול, בצומת הכניסה של ההתנחלות, חנה טנדר טויוטה נוצץ וגדול.

נעמדנו וצילמנו.

חייל (מילואים) ניגש והסביר שהרבש"ץ (מהטויוטה הנוצצת) דיווח על נער פלסטיני ש"תיצפת על היישוב". לנער אין תעודות, אין לו עדר ו"אין לו מה לחפש ליד היישוב", לכן יש לעצור אותו, להביאו למחסום בקעות, שם כבר ידעו מה לעשות איתו. החייל האדיב מילא אחר בקשתנו, ומסר לנו את מספר ת"ז של הנער. הסברנו, שאם במקרה הנער יעלם, אז שהמשפחה תדע על נסיבות היעלמותו.
 

12:15  מחסום חמרה

תנועת מכוניות לשני הכיוונים. בערך ב 12:25 ראינו שהנער המתצפת שוחרר והוא עזב את המקום.

לפתע (12:25) נשמעה כריזת רמקולים, פעם אחר פעם: המחסום סגור המחסום סגור.

הכביש היה ריק ממכוניות אז עמדנו כדי להבין אם המחסום נסגר בשל נוכחותנו שם. הסתבר שכן. אחד משני החיילים שהתקרבו אלינו הבהיר בלשון בוטה ובזויה, שהמחסום ישאר סגור עד שניעלם לו מהעין.

בקיצור – גירש אותנו.

הוא לא רצה למסור את שמו, אמר שקיבל פקודה מהמפקד שלו לגרש אותנו כדי שלא נפריע לו ...

תוך כדי כך כבר הגיעו מספר מכוניות, שמילאו את הכביש. ראינו את החיילים מסמנים למכוניות שהגיעו ממערב לשוב על עקבותיהן.

12:45 גם כאשר כבר חזרנו למכונית שלנו והתחלנו בנסיעה, הכריזה המשיכה לזעוק "המחסום סגור המחסום סגור".

המשכנו לשמוע את הכריזה גם כאשר כבר התרחקנו צפונה. שולי הכביש לא מאפשרים עצירה.

ניסינו לעקוב בעזרת המראות, קשה לדעת מתי החיילים פתחו את המחסום.

13:05  בכביש העולה אל מחסום תיאסיר הנוף ירוק, פורח, הצאן נהנים מהשפע.

אופס! ג'יפ חונה לרוחב הכביש. מעט לפני חמאם אל-מליח.
המעבר אסור!!

חייל ניגש אלינו ומבהיר שיש חשש למטענים על הכביש. 
???

הוא מבהיר: "הם [הפלסטינים] עשו עבודות מטעם עצמם, ויש חשש למטענים. בתוך חצי שעה יבוא גשש ויבדוק". שאלנו על שני רכבי השטח שראינו בדרך: "הרחקנו את כל הישראלים שטיילו בחמאם אל מליח".

מעבר לגיפ החונה על הכביש היו מונחים ארבעה צמיגים.

קיבלנו הסבר מהפלסטינים, שנחסמו אחרינו. את הבורות שנפערו בכביש הם סתמו בבטון, ובאותם המקומות הניחו צמיגים כדי לסמן לנהגים שלא לדרוס את התיקון (אכן "עבודות מטעם עצמם"). מיכלית מים צבאית כן הורשתה לעבור אל השטח המסוכן.

החייל שדיבר איתנו, סיפר כמי שמגלה סוד, שהם יודעים מי עשה, והוא אפילו עצור אצלם בג'יפ.

ביקשנו את פרטי העציר, למרות שהסיפור נשמע לנו כבלוף להפצה בין הנהגים.

אחד הנהגים (שאל על דפנה) קיבל את מספרי הטלפון שלנו. את שלו הוא לא מסר.

13:25 עזבנו

14:45 מחסום בזק

"הכל בסדר" ועברנו.

בשעות אחה"צ התקשרתי אל דפנה, מתוך מחשבה שאולי אותו נהג יצר איתה קשר. דפנה וטל היו באותה שעה בבקעה, וסיפרו שבסביבות השעה 14:00 הן עלו למחסום תיאסיר ללא חסימה.

לפני 4 ימים, ב-8.2.2013 קיבלו 9 משפחות בעין חילווה שבצפון הבקעה התראה:  לפרק את המאהל ולעזוב את המקום תוך 15 יום ולא - בולדוזרים של המינהל האזרחי יהרסו את בתיהם-אהליהם, כשם שעשו זאת לפני כשבועיים (עמירה הס כתבה על כך בעיתון הארץ מאמר מערכת). נראה שיש פה תוכנית לחיסול היישוב הבדואי בצפון הבקעה, כפי שנעשה בדרום הר חברון. שלב אחרי שלב. מה שעושה את זה עוד יותר נורא, שלא מציעים להם מקום אחר. ש י י ע ל מ ו.

במקביל, הצבא סוגר בשבתות את הכביש המוביל למגוריהם, כדי למנוע מכל מי שאכפת לו ובעיקר מארגוני זכויות אדם לבוא להזדהות איתם.
 

בביקור אצל משפחת עוואד המתגוררים בעין חילווה, מול התנחלות משכיות, סופר לנו שביום רביעי לפני שבוע הצבא הורה להם ולשכנים בסביבה לעזוב ולפנות את בתיהם משעה 16.00 עד 06.00 למחרת. הם ישנו בחוץ, תחת כיפת השמים, בקור המקפיא, עם 17 ילדיהם (רובם בגילאי 2-6) כולל ילדה נכה בכיסא גלגלים ואשה בהיריון מתקדם. האם גם אלה סימנים מוקדמים לגירוש המתקרב?

____________________________________________

מחסום מעלה אפרים  11.05  ראינו 2 חיילים מאחורי המחסום, אבל אין בדיקות.

השדות בין התנחלויות גיתית ומכורה - שנחכרו מההתנחלויות ע"י תושבי ישראל, הולכים ומתרחבים. גם בית האריזה שהיה נטוש זמן רב - חזר לפעילות. החוכרים הישראלים מנצלים את הקצבות המים הנדיבות הניתנות למתנחלי הבקעה, ואת שכר העבודה הזול במיוחד של הפועלים הפלסטינים בהתנחלויות - פחות מחצי שכר מינימום בישראל. התוצרת משדות אלה משווקת בישראל או עוברת ישירות לייצוא ומקבלת מחירים טובים. על ארגזי המשלוח לא כתוב שזו תוצרת השטחים הכבושים.

מחסום חמרה 11.30 - תנועת רכבים דלילה. חיילי מילואים מאירי פנים.
 

מחסום גוכיה - פתוח. קוביית הבטון שאליה קשורה זרוע המחסום בשרשרת פלדה ובמנעול, הוזזה, כנראה על ידי טנק או בולדוזר צבאי כדי לאפשר מעבר לכוחות הצבא, המתמרנים כאן בלי סוף. בינתיים נהנים תושבי הסביבה ממעבר חופשי, ולמרבה הפלא ביטחון ישראל לא נפגע. ברור שמחסום זה משרת מגמה פוליטית: להפריד את בקעת הירדן מן הגדה, כדי להנציח ולקבוע לתמיד את שליטת ישראל בבקעה.
 

מחסום תיאסיר 13.30 - בשעה זו גם כאן אין תנועה. חיילי מילואים מאירים אלינו פנים.

חמאם אל מליח - אהל צבאי גדול הוקם ליד הכביש והוא חוסם את הדרך לאחד המאהלים. ראינו שתי נשים מן המאהל, אחת מהן נושאת תינוק קטן, רוצות ללכת לביתן אך חוששות לעבור ליד האוהל. בין החיילים הסתובבו שני אברכים בתלבושת של מאה שערים. מה הם עשו שם? נעמי אומרת שבאו לברר איך התנאים במקרה שיצטרכו "לשאת בנטל".

חיפשנו ולא מצאנו את נַזירה הזקנה, שלפני שבועים הרסו ולקחו את האהל שלה ושל בעלה.

בביקור אצל ק', נודע לנו גזירת הגירוש של עוד 9 משפחות מעין חילווה. הוא אמר שהוא יודע שגם תורו יגיע. בינתיים פנו המשפחות למנהל המחוז מטעם הרשות הפלסטינית והוא הפנה אותם לעורך דין שעובד עם הרשות. אנחנו פנינו לדפנה שתעשה כמיטב יכולתה למנוע את רוע הגזירה.
 

מחסום מעלה אפרים 16.35 - אין חיילים.

מחסום זעתרה / צומת תפוח 17.00 -  2 מכוניות פלסטיניות בכיכר. נבדקות ע"י כלבים. הנוסעים עומדים במרחק כמה מטרים תחת משמר ומחכים. כשהגענו החזירו להם את התעודות והם הורשו לנסוע. הם סיפרו שעוכבו כחצי שעה. חיילת אמרה לנו כי העיכוב הוא "בדיקה שיגרתית". מניסיננו, ייתכן שמדובר בתרגול לכלבים ולכלבניות, אז מעכבים כמה פלסטינים לבדיקה  ולמי אכפת? הרי הזמן והעצבים שלהם זולים מאוד.

סופר לנו שמחסום חווארה (בכניסה הראשית לנבלוס-שכם העיר הגדולה בצפון הגדה) סגור זה כשעתיים (משעה 15.00).

ביום חמישי  17.01.2013 הרס הצבא 12 מאהלים של בדואים באל מליח, בקעת הירדן. בולדוזרים הרסו  את האוהלים שבהם חיו המשפחות ואת הסככות לצאן, ואחר כך העמיסו על משאיות והשאירו אותם על  אדמה חשופה. מאז הם חיים תחת כיפת השמים, בגשם ובקור של לילות הבקעה.

בשבת 19.01.2013 ניסו פעילים של ארגוני שלום לבוא להזדהות איתם (בשני אוטובוסים) אך הצבא סגר את הכניסה לכביש מכיוון דרך אלון (כביש 578) למשך כל היום. משאית שהגיעה מכיוון מערב ועליה אוהלים שנשלחו לעזרת התושבים, נעצרה במחסום תיאסיר והאוהלים הוחרמו ע"י הצבא.

התושבים פוחדים לנסות ולהקים מחדש אוהלים  מחשש שהצבא יבוא ויהרוס אותם  ויחרים אותם שוב.

----------------------------------------

9.45 מחסום זעתרה/צומת תפוח - אין בדיקות.

10.00 מחסום מעלה אפרים- אין חיילים. שתי מכוניות אזרחיות עם לוחיות זיהוי ישראליות חונות במחסום. זה היה המצב גם כשחזרנו.

השדות המעובדים בין התנחלויות גתית ומכורה - שדות רחבי ידיים אלה שייכים להתנחלות גתית, שמחכירה אותם לכל מיני אנשים, יחד עם הקצבות המים הנדיבות שהיא מקבלת ממקורות. נראה שההתנחלות קיבלה אדמות ומים מעבר ליכולותיה, ולכן היא עושה עסקים עם המשאבים הללו שהיא מקבלת בחינם או כמעט בחינם. זה, בזמן שאת הבדואים מגרשים מעל אדמתם ומונעים מהם מים לשימוש עצמי ולחקלאות.

הפעם דיברנו עם פועלים של אחד החוכרים הנ"ל, ישראלי מטייבה. הפועלים מעקרבה (פלסטינים מהגדה). הם סיפרו שלא נתנו להם לעבור לבקעה במחסום מעלה אפרים. זה דבר משונה, אחרי שכיום ברור שאין הגבלות כניסה לבקעה. הם נאלצו ללכת ברגל דרך ההרים  מרחק עצום. מאז הם ישנים בשטח. מישהו מביא להם אוכל תמורת 30 ₪ ליום, והסכום יורד מהשכר היומי של 80-100 ₪ ליום (יש שכר דיפרנציאלי). ובכל זאת כדאי להם לעבוד וגם ללכת שעות בהרים, בגלל קשיי הפרנסה של הפלסטינים בשטחים הכבושים.

10.55 מחסום חמרה - תנועה דלילה מאוד.

לכל אורך הדרך ראינו חיילים מתאמנים, גם באש חיה, קרוב מאוד לרועי צאן ולעדריהם, גם ליד המאהל של משפחת ק', 200 מטרים בערך.

חמאם אל מליח -ביקרנו בשני מתחמי מאהלים, שנחרבו ע"י הצבא לפני כ-10 ימים.  באחד מצאנו את  נ', זקנה נכה ושתי נכדותיה. היא הראתה לנו את שרידי המאהל ודיר הכבשים. עכשיו הם ישנים בסוכה קטנטנה שנותרה אחרי ההרס.

בשני מצאנו רק סימני הרס. האנשים ברחו לתחתית הוואדי.

פגשנו שם את אמירה הס, אנשי בצלם ונציג הרשות הפלסטינית.
 

13.30 מחסום תיאסיר -  שוחחנו עם כמה קציני מילואים  חביבים במיוחד.
 

15.30 צומת תפוח/מחסום זעתרה - שתי מוניות פלסטיניות מעוכבות בתוך הרחבה המגודרת, תעודות הזהות שלהם נלקחו לבדיקה במחשב. הם שוחררו זמן קצר אחרי שהגענו, כיוון  שהמחשב במחסום לא פעל. לא יכולנו להתעכב כדי לבדוק האם גם הפעם  אנשי מג"ב מעבירים אנשים לחקירות השב"כ במקום, כפי שנוכחנו בעבר.