חיילים במחסומים

מחסום עאנין 0550 – 0810

היום היינו רק במחסום עאנין במשך שעתיים ומשהו. תושבי עאנין בדרכם מהכפר אל מרחב התפר יכולים לעבור במחסום זה פעמיים בשבוע. הוא נפתח למענם בימי שני וחמישי, למשך חצי שעה בשש בבוקר ובשלוש אחה"צ. התנועה כאן היא על פי רוב חד סטרית: בבוקר יוצאים תושבי עאנין למרחב התפר, אחה"צ הם שבים הביתה לעאנין.
הבוקר הבדיקות היו איטיות באופן מיוחד. חיילי המחסום, ובעיקר חיילת מ"צ, השקיעו הרבה מאמצים (שאלות) כדי לגלות מי הולך לעבוד ומי עובד עליהם.

הראשונים לעבור היו סבתא (73) ונכדהּ (26), בדרכם לביקור משפחתי באום ריחן. עברו. האחרון לעבור היה צעיר שתחילה סורב, המתין ואז עבר. ביניהם יצאו במרווחי זמן משמעותיים: "הקבועים" שקשה להטיל ספק בחקלאיותם; אלה שבגדיהם קצת מלוכלכים והשקיות שלהם קטנות ועל כן קצת קשה לחשוד בהם; כאלה שבגדיהם נקיים ובכל זאת
שכנעו את החיילים בניקיון כוונותיהם; ומעט צעירים. מהם כמה שלא הלכו לעבוד את האדמה.לא יכולנו לראות כמה סורבו כי הבדיקות התנהלו במרכז המחסום, הרחק מאיתנו.

"היא מחזיקה חמש דקות כל אחד," אמרו העוברים על החיילת מ"צ. זה מסביר למה מעבר של 60 אנשים, שברגיל נמשך חצי שעה +, לקח היום שעתיים. יצא בחור ופניו מכורכמים. "מה קרה?". החיילת שאלה אותו מתי הוא יחזור. לא הבין טוב את העברית שלה והתבלבל. אמר "בארבע." היה צריך להגיד שלוש וחצי. לחיילת זה הספיק.
"ארבע? תחזור אחורה."הלך לאחור, אחר כך חזר, התחנן, הואילה להעביר אותו.

בירור אצל רשויות המת"ק (מאוחר יותר בעזרת חנה) העלה כי עכשיו מקפידים יותר לברר לאן כל אחד הולך. בעלי אישורי תעסוקה צריכים לעבור במחסום ברטעה המרוחק מאוד. הם מנסים/מעדיפים לעבור כאן כי לפעמים יש חיילים שמסכימים. בעלי אישור חקלאי, שלא נראה כי פניהם לעשֵב את הכרם, בעיקר צעירים, מתוחקרים ואז עוברים או נשלחים לאחור.

כיוון שגדר ההפרדה היא החסימה הפיזית האחרונה בדרך מהגדה לישראל, המעבר לארצנו בכוונות זדון מסוכל בעזרת היוזמה היסודית שהפגינה המ"צדניקית. "היא עושה בדיוק מה שנדרש ממנה," אומרות רשויות המת"ק, "אלה הנהלים."

אם זה נכון שהצבא קורא את הדוחות שלנו אז מוטב שלא נפרט כאן את כל מה שלמדנו, שמענו, ראינו.

4 עמדות פתוחות, כמעט ואין תור. המעבר אינו מהיר בגלל הדרישה להניח את האצבע על המזהה הביומטרי... כמו כן בעמדה אחת החייל מזכיר לכולם שחובה להציג כרטיס מגנטי. הוא אומנם עושה זאת בנימוס ואפילו עם חיוך אבל הוא מחזיר אדם אחד לביתו כדי שיביא את המגנטי. להערה על הזמן הרב המתבזבז הוא עונה: "אני מחזיר אותו רק בגלל שאין לחץ עכשיו והוא לא ייתקע לזמן ארוך כשיחזור".

שאר האנשים שהגיעו ללא מגנטי לא הוחזרו אך הוזהרו שבפעם הבאה ייאלצו לחזור הביתה ולהביא את הכרטיס.

בתחילת המשמרת יצא קצין משטרה מהחדרים הפנימיים ודרש ממני בבוטות ובעוינות רבה שאעמוד ליד הדלת ולא בתוך המחסום כרגיל. ניסיתי להתווכח אך הוא איים במעצר ולחיילים שהיו לידו אמר שהוא לא רוצה שאשמע את מה שהוא אומר להם. התרחקתי קצת וניסיתי להתקשר למת"ק. אחד החיילים העיר לו שאני מתקשרת והוא הגיב בכעס רב ובקול רם מאוד כדי שלא אפספס: "מבחינתי היא יכולה להתקשר גם לסבא שלה!"(?)

הוא נכנס לחדרים הפנימיים ואני חזרתי למקומי, ואז יצא השוטר האדיב שהופך את המחסום למקום כמעט נסבל עבור הפלסטינים והתנצל על התנהגות וסגנון קצין המשטרה אבל ציין שהוא בעל הבית ושעלי להתרחק לפחות לפרק זמן כלשהו.

לקראת סיום המשמרת הגיעה מתנדבת אקומנית וסיפרה שיש רק שרוול אחד שפועל בצד של בית לחם ושלקח לה 25 דקות לעבור.

התחילו להגיע פלסטינים רבים והשוטר האדיב נעמד ליד אחת העמדות והעביר בזריזות את הפלסטינים תוך הצצה באישור, וטיפל בבעיות השונות שהתעוררו וכולם עברו.

כל עוד יש מחסומים הלוואי ואפשר היה לשכפל אותו!

7.45 – 6.00

מחסום ברטעה –ריחן – 6.00  - אנשים רבים, שעברו מהגדה למרחב התפר, ממתינים להסעה בחניון העליון. מן הטרמינל גרך השרוול יוצאים פועלים בקצב מהיר.
דיברנו עם אחראי המשמרת בקשר לפתיחת המחסום בימי שישי בשעה 7.00 . לטענתו הסידור סוכם עם אנשי ברטעה והנהלות המפעלים בשח”ק לשביעות רצון  כולם. לדעתו העוברים לא הפנימו עדיין את השינוי ולכן הם ממשיכים להגיע מוקדם  וליצור דוחק.

ב', העובד במפעל השטיחים, אמר לנו שהבעיה העיקרית היא בחילוף המשמרות ועוד בעיה שיש אנשים שיוצאים מן המחסום הזה גם לעבודה בישראל, ובישראל ביום שישי כידוע יום העבודה מסתיים מוקדם. המעביד הישראלי שלהם לא מוכן לקבל אותם כל כך מאוחר והם נאלצים להשכים קום כדי לעבור בזמן דרך מחסום ג'למה  בצפון או מחסום ארתח במרכז.

מחסום טורה–שקד – 7.10 – רק עכשיו פותחים את המחסום וליד הקרוסלה כבר יש מהומה וצעקות. התלמידים והסטודנטים נכנסים מייד ועוברים מהר לכיוון הגדה. כלי רכב עוברים בשני הכיוונים – המעבר מהיר.  אנשים ממורמרים יוצאים למרחב התפר, מתלוננים שוב על אחת החיילות ועל חיפושים כפולים.

7.40 - היציאה מביתן הבידוק (ביתן המחשב) איטית מאוד וליד המחסום ממתינות כבר 30 דקות המכוניות להסעת הפועלים המעוכבים בביתן. 

דרום הר חברון

6.33 יצאנו מצומת שוקת ישר לחברון על מנת שנוכל לצפות בילדים ההולכים לבתי הספר.

בגדר ליד כרמים רכב צבאי ממתין לשב"חים שנראים בבירור על הגבעה ממול.

לא התעכבנו במחסום מיתר היות ומרחוק המעבר נראה ריק ורק אחרוני העובדים עוברים.

בדרך חלפו על פנינו שלושה אוטובוסים של משפחות האסירים.

חיל שעומד בצומת הכבשים מעביר ילדת גן את הכביש.

חברון

בתחנת הדלק של קריית ארבע הצטרפה אלינו לאה שהגיעה מירושלים.

התחלפה היחידה הצבאית שנמצאת ליד חוות פדרמן, ודגליה מתנוססים חדשים ברוח, עיקול 160 מלא צבא.

עמדנו כחצי שעה בצומת בית המרקחת עם ארבעת הזרים שצופים גם הם על מעבר התלמידים, אחד מהם הינו פלסטיני מוסלמי לשעבר מהר הצופים, שהיגר לארצות הקור. במהלך שהותנו שם עבר אוטובוס של תלמידי מתנחלים, ועל האוטובוס פתק: "בשרות צהל".

במחסום תרפ"ט עומדים חיילים של גבעתי, אך היות ולא זיהינו אותם לפי הכומתה, אנחנו פונות לחייל שעומד שם לברר מאיזה יחידה הם. החייל חביב ועונה לנו, אך זה מרגיז מאוד את אחד החיילים האחרים שחוזרים באותו הרגע מסיור, ולכן בדרכנו חזרה אותו חייל עוצר אותנו ודורש מנהגנו את תעודת הזהות, ומסרב בתוקפנות לקבל את שלנו.

ביציאה מקריית ארבע שיירת משאיות מים יוצאת לחלק מים באזורים מסביב חברון.

כביש 60

בחזרתנו אנחנו רואים ליד התנחלות מעון חפירת הצלה. עצרנו והלכנו לבדוק. מסתבר שלמעון יש תוכנית מתאר ל"מעון רבתי" ולכן קמ"ט ארכיאולוגיה מבצעים חפירת הצלה, זו השנייה במספר, והיא נמצאת מעל ק"מ צפונה ממעון. מהארכיאולוג למדנו שגם בטאווני החפירה הייתה חפירת הצלה, היות ויש לטאווני תוכנית מתאר שלטענתו נעשתה עם התושבים. החפירות ימשכו כ 10 עד 14 יום. החופרים הם פלסטינים בעלי אישורי עבודה "להתנחלויות".

הבטחנו לבקר בעוד שבוע ולראות מה הממצאים.

השבוע מתנחל נדקר למוות בידי פלסטיני בטרמפיאדה במחסום זעטרה. ואז נזכרו התקשורת ועם ישראל שיש פלסטינים ויש להם ארץ.

תמונות:

* מעוכבים במחסום זעטרה.

* רכבי משטרה ושוטרים על כביש 60.

* סימני שרפה על גב ההר, לא רחוק מהכפר בורין.
 

1420 מחסום עזון עתמה – קומנדקר נעצר חיילים יורדים, מסיירים במחסום.

זו עדיין לא שעת החזרה הביתה של הפועלים הפלסטינים אחרי יום עבודה, לכן לא מתהווה כל עומס.

1445 מחסום זעטרה – ארבעה בחורים פלסטינים, שגבם אל גדר המחסום, מעוכבים על ידי חיילים בנשק שלוף. החייל השומר בראש המגדל גם הוא מכוון אליהם נשקו.

1520 במטווח בעוורתא לא רחוק ממת"ק חווארה מתאמנים חיילים בירי.

1522 מחסום עוורתא – כרגיל סגור ומסוגר בזרוע ברזל צהובה. אין מעבר מכאן אל שכם.

1525 מחסום חווארה – קרוב לוודאי שיש חייל במגדל השמירה הקרוב לעמדות הבדיקה.

 לראשונה ראינו רמקולים מותקנים על ראש המגדל.

לא ראינו חייל שומר בטרמפיאדות.

ישנה נוכחות רכבי צבא בכל האזור.

1545 צומת בורין חווארה  וכביש 60 – רכב צבא חונה במאונך לכביש, דוקרנים פרוסים עליו,שני חיילים חמושים מכוונים את התנועה, רק לרכב עם לוחית זיהוי  מישראל מותר לעבור.

אף רכב פלסטיני לא נוסע בימים אלה על הכביש הזה.

1548 על כביש 60, בפנייה להתנחלות יצהר יש מפרץ חניה, בו חונים עכשיו רכבי משטרה מסוגים שונים, שוטרים מסביבם, למנוע התפרעויות.

בעלייה, לא רחוק מהתנחלות חוות גלעד, יש סימני שרפה על גב ההר, לא רחוק מהכפר בורין.

ראינו ריכוז מכוניות פרטיות בתוך ההתנחלות עצמה, כמעין התוועדות.

1554 צומת ג'ית – לפני העלייה לכפר סרה וצומת ג'ית יש מחסום צבאי, שני חיילים חמושים מכוונים רכבים פלסטינים לכיוון הכפר סרה, משם ימשיכו לשכם. הם אינם מורשים לעבור בכביש 60 לכיוון בורין חווארה. בטח בגלל "המצב".

1555 מאחז שבות עמי – דגל ישראל מונף שם.

15.15 מחסום חקלאי עאנין (על גדר ההפרדה, מיועד לחקלאים שהופרדו משטחיהם על ידי הגדר)

המחסום נפתח בשעה 15.00 ולדברי הממתינים עד הגיענו עברו כ- 25 איש, כך לדברי הממתינים, כולם תושבי עאנין החוזרים לבתיהם בגמר יום עבודה מחוץ לכפר. ממתינים גם מספר טרקטורים עמוסים בגרוטאות. כולם עייפים. חם, ובשעה זו חם במיוחד.

החיילים בודקים כל פריט ופריט בשקיות של האנשים. הצעירים עוברים אחרונים , לא ברור למה. לאט לאט עוברים כולם מלבד מ'. על הטרקטור שלו מזרונים משומשים, שמיכות ישנות ומספר כסאות פלסטיק שבורים. החיילים מתעקשים שהוא אינו יכול להעביר את הכבודה. מ' מבקש, מתחנן, מסביר עד כמה נחוצים לו אלה, פורש את עוניו ומצוקותיו: "שבע ילדים יש לי ואין לי כסף," הוא אומר ומציג את תעודת הזהות שלו. לא עוזר. החיילים נצמדים לחוקים. אנחנו מתקנות: אלה תקנות, הנחיות, חוקים קובעים בכנסת, ויש גם שכל ישר ושיקול דעת. אך אלה בשלהם: במחסום חקלאי מותר להעביר אך ורק תצרוכת חקלאית. מ' מצביע על בנו בן ה- 10 היושב לצידו על הטרקטור ומספר על טיול בית הספר לרמאללה שהוא לא הצטרף, באין לו כסף לשלם עבורו. החיילים אדישים. הוא מסיר את כובע יום העצמאות הכחול לבן שלראשו ומציגו בפני החיילים. "אתה יודע מה זה, כן?" הוא אומר,"אני אוהב שלום אוהב יהודים..." וכך הלאה והלאה מ' שוטח תחינותיו, והלב נקרע מהמעמד המשפיל, מהוויכוח הטפשי על העברת הגרוטאות העלובות. מה חושב בנו של מ'? מה עובר בראש שלו?

אני מבקשת לצלם את הטרקטור עם אוסף הגרוטאות השנוי במחלוקת אך מ' מסרב ואני מוותרת. כאשר החיילים ניגשים לסגור את המחסום הוא פורק את כסאות הפלסטיק השבורים  לצד הגדר ועובר. אחריו נכנסים עוד שלושה פלסטינים ברגע האחרון, לא לפני שעוברים תשאול.

אוותר על ציטוט פניני הגזענות, הבוטות והבערות שהפיקו החיילים באוזנינו, שאינם מכירים בעובדה שמדובר בשטח כבוש. חייל אחד אמר בערך כך: אנחנו חזקים. יש לנו נשק  ולכן זה שלנו.
עובד ניקיון פלסטיני אסף את האשפה בסביבות המחסום.

16.00מחסום טורה-שקד (מחסום מרקם חיים בין כפרים פלסטינים בגדה ובשטח C)

במהלך רבע השעה לשהותנו במקום רק עברו בודדים ורכב אחד לכיוון הגדה. שני אנשים בלבד עברו למרחב התפר. 

16.20.מחסום ברטעה-ריחן (המחסום הגדול באזור עם טרמינל גדול, מופרט)
 

מעל ל-200 אנשים הסתופפו ליד השרוול המוביל לכניסה העליונה לטרמינל. המחסום סגור! עכשיו שעת תרגול! במת"ק לא ידעו לומר לנו מתי יפתח המחסום. אנשים אמרו שהם ממתינים ככה כשעה. חיילים ברכב צבאי שהמתין אף הוא אמרו שהתרגיל יסתיים תוך רבע שעה. אנשים עייפים אחרי יום עבודה, מצטופפים ליד המחסום, חם ומעיק, אפילו להתלונן אין כוח.

כעבור עשר דקות נפתח המחסום וצבא החוזרים זרם דרך השרוול אל הטרמינל והחוצה לחניון הפלסטיני. גם הרכבים שהמתינו עברו. בחניון הפלסטיני נהגי המוניות העבירו את הזמן יחדיו, אחד התפלל. אנשים תינו בפנינו את מצוקותיהם, והן רבות, ובעיקר – אף אחד לא עוזר, לא הרשות הפלסטינית, לא הכיבוש וגם אנחנו לא.

17.00 עזבנו.

מחסום עאנין 0610

אנשים נבדקו מול שער הכניסה למחסום, קרוב אלינו. בשער האמצעי המתינו בודדים להיקרא לבדיקות, ולפי הצעקות  נראה שיש בלגן בשער התחתון. עד מהרה הגיעו כולם, גם הטרקטורים, לשער האמצעי וכפי שסיפרו לנו היוצאים – אנשים נדחפו, לא רצו לעמוד בתור מסודר והחיילים התעצבנו. 
מספר צעירים הוחזרו לאחור ונשלחו הביתה, לאחר ויכוחים. בחור שעבר על סוס מבקש מאיתנו לעזור לחבר שלו , שהוחזר לכפר ממש לנגד עינינו. רק עם סגירת המחסום הצלחנו לברר עם חיילת משטרה צבאית, שהסבירה לנו באדיבות שהיא מחזירה אנשים (בעיקר צעירים) שנראים לה שב"חים פוטנציאלים: מי שיש לו שקית בגדים וגם מטען לטלפון, לא מתכנן לחזור היום אחר הצהריים.

פנה אלינו חוסני הג'ינג'י – נכדו בן 8 חודשים חולה במחלת דם כלשהי. הוא צריך לעבור ביום א' הקרוב בדיקה/טיפול בבית חולים הדסה בירושלים, אך הם לא הצליחו לקבל אישור מעבר לישראל עד היום. בירור בעזרת חנה בר"ג העלה שהבדיקה הזו לא רשומה עדיין בשום בית חולים. הסברנו לחוסני מה עליו לעשות, בתקווה שיצליחו להסדיר העניינים הסבוכים עד יום ראשון.

בשיחה עם תושבים נשמעו התבטאויות של חוסר אמון במדינה פלסטינית בכלל ובהנהגה שלהם בפרט. מה יעזור אם תקום מדינה, הם אומרים, כל הכסף תמיד ייעצר למעלה ולעולם לא יהיו לנו תנאים וזכויות שמגיעים לנו, כמו שיש אצלכם.

מחסום טורה-שקד 0710

עד 0720 לא עבר איש במחסום, שנפתח רשמית בשבע. בשער הקרוב אלינו הצטופפו העוברים הקבועים של הבוקר – תלמידים, מורים, פקידים ועובדים אחרים. למה לא עוברים? כי החיילים שכחו להביא את המפתח למנעול הסוגר את השרוול. אפשר היה להתחשב ולהעביר אותם באמצע המחסום הקטנצ'יק הזה, אבל לא - סדר זה סדר. כשהגיע המפתח פתחו את השרוול והמעבר החל על רגל שמאל.
גם בשער המרוחק בצד של טורה גדל התור, ועד שעזבנו את המחסום לא התפוגגו התורים והבלגן.

0745 מחסום ריחן

חלפנו על פניו בדרכנו לגשר זבדה. החניון ליד הגשר מלא, מספר הרכבים הפלסטינים גדל מיום ליום ומייצר מצוקת חנייה. על הכביש בדרך למחסום הרכבים ולבדיקה של הסחורה עומדים 9 רכבים מסחריים עמוסים.

09:00 מחסום ג'למה (מעבר גלבוע) / מדווחת נטע
אב ובנו מחכים (לי) להסעה לרמב''ם. הם הספיקו לעבור לפני ההפסקה של 08:50-09:20, אבל  אנחנו לא יכולים לנסוע עדיין כי עלינו לחכות לאם ולבתה התינוקת, בת שלושה חודשים, שעוברת דיאליזה יום-יומית ברמב''ם.

אני ניגשת לפתח הטרמינל הסגור. מאבטח שניצב על מגדל שמירה ואינו מבחין בזהותי הישראלית קורא אלי ''איפתח אל באב' [ תפתחי את הדלת]'. מאבטח אחר, חמוש בנשק מאיים, אומר לי לזוז מהפתח כי זהו שטח ביטחוני. בינתיים מגיעים פלסטינים אחדים, פותחים את השער בגדר ועוברים לגדה ללא צורך להיכנס לטרמינל.

09:20  פותחים את דלתות הטרמינל. פלסטינים שמגיעים בשעה זו עוברים במהירות לגדה דרך הטרמינל. אחדים עוברים בכיוון ההפוך - לישראל.

09:35  האם והתינוקת עוברות בלווית האב, שנושא את חפציהן. האב חוזר לטרמינל ואנחנו נוסעים.

כל זמן שהותי במחסום היה ב''מחסום הרכוב'' זרם מכוניות של ערבים אזרחי ישראל, שנסעו ברכבם לגדה. בשעה זו עדיין אין חוזרים לישראל. 

 06:45 שער חקלאי חבלה

הפלסטנים מדווחים שהשער נפתח בזמן, ב 06:30 .

מאד גשום ובוצי. המעבר מהיר, חמישיה אחת מחכה ליד הקרוסלות וחמישיה יוצאת מהמבנה אחרי כ 2,5 דקות.

07:05 אדם אחד עובר ואין ממתינים לעבור.

טפטוף של עוברים וטפטוף גשם. בשיחה עם פלסטיני שעבר מחבלה לכיוון המשתלות אך מחכה מתברר שמחכה לנכדו שצריך להביא כלי עבודה מיוחד לסדר דבר מה בחממה . הסבא כבר קם ב 03:00 בבוקר וכבר טיפל בעדר כבשים מאד מיוחס שמגדל בחבלה (הכבשים שלו לא יוצאים למרעה) אבל עכשו הוא כועס על נכדו שמעכב אותו. הוא מקוה שתהיה פרנסה לכולם ואינו מתערב בפוליטיקה.....

07:20 שני האוטובוסים של הילדים מגיעים, הנהגים יורדים לבדיקת תעודות, החיילים פותחים בינתים את השער לעגלה שיוצאת מחבלה.

החיילים בודקים את האוטובוסים כולל פתיחת תאי המטען, כניסה אחורית וכו'

07:30 האוטובוסים יצאו לדרכם.

שלושה טנדרים עמוסים בשתילים יוצאים מחבלה, נבדקים ועוברים.

שומר המשתלה הזקן מגיע באוטו של בן אחיו, עוברים במהירות.

השגרה של מחסום בין אנשים לאדמותיהם, בין ילדים לבית ספרם כשהכל מתנהל בשקט וכל אחד יודע את "תפקידו" ולא מערער עליו, מכעיס ומבלבל.

07:35 עזבנו. 

07:45 שער אליהו

בנקודת המשטרה, בכניסה למחסום מכיוון ישראל עמדו מספר משאיות ונראה שבודקים את התעודות.

במעבר הפועלים היה ריק ובאזור בדיקת המכוניות ראינו שתי מכוניות בלבד.

08:05 בבית הבודד שנקרא בעבר "שבות עמי" נראו עדין "קישוטי יום עצמאות" האם זה סימן לבאות?

בעיקול הכביש לפני קדומים עומד רכב צבאי .

חייל בודד חמוש מאד שומר בטרמפיאדה של קדומים.

מול הכניסה לכפר ג'ית חונה רכב צבאי. בצומת עצמה אין צבא.

מתחת לקדומים סוללים כביש חדש כנראה הכנה להתרחבות נוספת.

נסענו לכיוון דיר שאראף ועלינו בכביש 60 . מול שרידי המחסום שהיה שם בפניה לכפר נקורה עמד ג'יפ צבאי. בהמשך כביש 60 (לכיוון ג'נין) יש שלט לכיוון : "גן לאומי שומרון סבסטיה" .

נשאלת השאלה למי  מותר לנסוע ל"גן" זה כשלמעשה בפניה יש שלט אדום האוסר על ישראלים לנסוע בכביש זה כי הוא מוביל לאזור הנשלט ע'י הרשות הפלסטינית....

08:30 נסענו לדיר שאראף לבקר את ידידינו הותיק בעל המכולת/מאפיה. עצרנו לקפה ופלפל ולשיחה בעיניני דיומא... בנו גמר בהצטינות תואר שני באוניברסיטה בשכם והתקבל ללימודים בגרמניה לדוקטורט. מסתבר שכל ילדיו, גם אלה שעוזרים תמיד במכולת , תלמידים מצטינים וגם אשתו גמרה תואר שני באוניברסיטה אך אינה עובדת מחוץ לבית. הוא היחיד במשפחה שלא למד אך מפרנס את משפחתו בכבוד.

הוא סיפר לנו שבזמן הסגר לכבוד "החג שלכם" היו הרבה חיילים וכלי רכב צבאיים בכל מקום כאילו מחכים שיקרה משהוא.

שוב בלט חוסר ההתאמה בין היכולת של האנשים להתאים את עצמם לכל מצב והמצב הקיומי שאנשים אלה נמצאים בו.

נסענו למחסום ענבתא שלפי דבריו היו בו יריות לפני כשבועים (גם אנחנו קראנו על כך בעיתון)

09:20 מחסום ענבתא

בכניסה לפניה מתנוסס השלט הגדול המזהיר את אזרחי ישראל באותיות אדומות שהכביש מוביל לשטחי השות הפלסטינית והכניסה לישראלים אסורה.

דגל ישראל מתנוסס בגאון על מגדל השמירה ויש בו חילים שאינם יורדים למטה גם כשאנו מתקרבות במכונית שלנו. זרם בלתי פוסק ובלתי מופרע של מכוניות פלסטיניות לשני הכיוונים.

לא ראינו שהכביש לכפר ראמין מהצומת הזו תוקן או שופץ כפי שהובטח לפני מספר חודשים.

המשכנו על כביש 557 לכיוון ג'וברה. בכל הפניות לכפרים שבדרך יש אותם שלטים גדולים באדום המזהירים את הישראלים מכניסה לכפרים(דמוניזציה?) וכמובן שאין את שמות הכפרים.

 לעומת זה, הכביש לכפר שופא שופץ ויש שלט עם שם הכפר בעברית (לפני הפניה להתנחלות אבני חפץ). נכנסנו בפניה לאבני חפץ לבדוק אם החסימה לעיזבאת שופא אכן הורדה באופן קבוע ושמחנו לראות הרבה תנועה של מכוניות פלסטיניות וגם של ערבים ישראלים עוברים שם ללא הפרעה. עלינו גם לכיוון אבני חפץ ופגשנו ג'יפ צבאי המשקיף על הדרך.

המשכנו למחסום תאנים והשקפנו על הגדר החדשה הנבנית באיטיות מרובה סביב הבית של אבו חאתם ז'ל.

לשאלת החייל במחסום איפה היינו ,ענינו שהיינו בכבישים ובמחסומים ובדקנו אותם, ללא תשובה פתח לנו את המחסום....

הארכתי בתאור כי כל הזמן הרגשתי שכאילו הכל בסדר ובאמת הכל לא בסדר, כל כך לא בסדר ואני לא מצליחה להעביר את ההרגשה הזאת...

9:00 – 10:50

3 עמדות פתוחות. הרבה פלסטינים עוברים אך מהדיווחים שלהם זמן המעבר אינו ארוך: אומרים שאין הרבה אנשים בצד הפלסטיני ולוקח כ- 15 דקות לעבור.  לקראת סוף המשמרת עברה מתנדבת מהאקומנים ודיווחה שלקח לה 25 דקות.

בתחילת המשמרת אירוע משונה: אישה מבוגרת עברה יחד עם 2 גברים ופתאום רצו חיילים וטענו שלא נבדקה בשרוול שבצד הפלסטיני אלא עקפה אותו (איך אפשר?!). החזירו אותה, בדקו אותה, דרשו ממנה לחזור לצד השני ולעבור את הבידוק ובסופו של דבר הגיעה שוב ועברה לירושלים.

בסוף המשמרת: גבר כבן 45 הציג את האישור שלו ונדחה לאחור. כששאלתי את החייל בעמדה מה הסיבה השיב שהאישור כבר לא בתוקף. האיש נעמד שם בין העמדות, מקווה כנראה לנס. כמה דקות לאחר מכן הוביל אותו איש ביטחון אל חדר פנימי. 5 דקות לאחר מכן יצא איש הביטחון שכנראה הוזעק על ידי החייל שבעמדה 1 ושאל: "איפה השב"חניק?" הצביעו על בחור צעיר כבן 25 פרוע שיער והוא הוביל אותו דרך אותה דלת לחדר פנימי.

כעבור 15 דקות יצא משם עם שני הגברים, נופף באצבעו, נזף בהם, הזהיר אותם פן ינסו שוב להסתנן, ועקב אחריהם כדי לוודא שיחזרו לבית לחם.

בצילומים: ילדים ממתינים לפתיחת השרוול שבו חוצים הולכי רגל את המחסום

7:00-8:50

7:00 מחסום טורה-שקד

אנחנו מגיעות יחד עם החיילים שמגיעים ברגל לאיטם. השער למכוניות פתוח לרווחה. ילדי אום ריחן ודהר אל מלכ, שלומדים בטורה וביעבד, כבר ממתינים ליד שער-השרוול להולכי הרגל שנפתח ב-7:03 . יחד איתם עוברים מנהל ביה"ס ביעבד וסטודנטיות. מן העבר השני מגיעים מנהל ביה"ס באום ריחן והמזכיר שלו. אנשים שונים מספרים לנו על מניעות-מעבר חדשות שהונחתו עליהם לאחרונה. אחד מהם מספר שעשו לו טובה ונתנו לו לעבור בכל זאת כדי שיוכל לסדר את ענייניו.

סגן צעיר וחמוד ניגש אלינו, מציע שתייה ואומר בביישנות שהוא מעריץ אותנו. לא על מה שאנחנו מייצגות, חלילה, אלא על כך שנשים מבוגרות שכמותנו מתמידות להתייצב בשעת פתיחת המחסום. הוא מבקש לדעת יותר על הארגון שבשמו אנחנו עומדות שם. טוב, אז גם הוא, ממש כמו כל החיילים שיצא לנו לדבר איתם, לא יודע שהגדר והמחסום ממוקמים על אדמה לא ישראלית ושהפעילות הצבאית שהוא מבצע כאן, במחסום מרקם החיים הזה, תוך כדי מגע עם אוכלוסייה אזרחית לא ישראלית - היא בעצם כיבוש. כמו כל החיילים גם הוא מסרב להכיר בכך. מה זה אם לא אינדוקטרינציה מכוונת.

8:20 מחסום ברטעה-ריחן

אנחנו יורדות למגרש החנייה הפלסטיני העמוס במכוניות, שם מחכה ללאה אדם חולה לב , נ', שמטופל בשישה ילדים נכים. הוא מקבל מלאה עזרה כספית וחבילות בגדים רבות. לצערנו, הצרכים שלו מרובים מאד. תיקון כיסא הגלגלים של אחד מילדיו עולה יותר מ-13,000 שקל. על עזרה מהרשות הפלסטינית אין מה לדבר (הוא משמיע כלפיה קללות עסיסיות שלא נחזור עליהן). עשר משאיות עמוסות מחכות על הכביש לבידוק. במגרש החניה חונה משאית עמוסה תרמילי חומוס טריים, ירוקים, ובתוכם גרגרים טעימים מאד.