עטרות

 מחסומים לאורך כביש 443                                                                 
 
 
נסיעה מערבה מעטרות עד מחסום מכבים ומחסום בית סירא, וחזרה מזרחה עד מחסום עופר.
 
בכניסה למחסום עופר המשמש  למעבר סחורות בלבד ,שלט:   "ברוכים הבאים למעבר עופר, שעות פעילות  א-ה 7:30 -16:30 ,  ו' וערבי חג  7:30 - 12:00 "
 
מחסום בית עור אל פוקא
עוברות את התנחלות בית חורון מצפון,  ומגיעות למחסום בית עור אל פוקא, הצמוד ל 443 מצפון. אין שילוט או ציון שם המחסום. ישנם 2 מסלולי מכוניות , אחד לעלית מכוניות פלסטיניות ל-443 והשני לירידתן. המסלולים מבוקרים ע"י עמודי נירוסטה ניידים. במקום חיילים ספורים. ממקום זה אפשר לנסוע לבית עור אל פוקא , בית עור א- תחתא,  ביטוניה ורמאללה. כל זה בכבישי מרקם החיים לפלסטינים בלבד. בנקודה זו רשאים פלסטינים, אחרי בדיקת רשיונות ותא מטען, לעלות על 443  מערבה, ולנסוע עד מחסום בית סירא, הצמוד למחסום מכבים. במשך חצי שעה עלו 2 מכוניות פלסטיניות על 443 ו- 2 פועלים עברו ברגל מ-443 לכפרים. כל הפועלים חייבים לעבור בבוקר דרך קלנדיה .בחזרה אפשר לעבור דרך מחסום בית עור. פועל אמר "אין מה לנסוע על הכביש, רק אם רוצים לראות קצת מה הולך..." עוד ספר שהוא עובד בעטרות. בבוקר לוקח לו 3 שעות להגיע דרך קלנדיה. בחזרה, דרך 443 לוקח לו 15 דקות.
ממשיכות מערבה עד מחסום מכבים.
 
מחסום מכבים
מחסום המתיר רק לישראלים לנסוע על 443 מערבה ומזרחה.
כמו כן יש שם מחסום לפועלים בדרכם לעבודה.  " מחסום קשה. הכי קשה! אנשים באים ב- 3 או ב- 4 בבוקר ".
בצד הדרומי של מחסום מכבים נמצא מחסום נוסף , מחסום בכניסה לבית סירא.
 
מחסום בית סירא
הירידה והעליה  מ- 443 לבית סירא וממנה, חסומות בעמודי נירוסטה ניידים. מכאן יכולים פלסטינים לנסוע, לאחר בדיקה,  לכפרים בית סירא, בית ליקיה, חרבתא ואל מוסבח אבל לא להיכנס לרמאללה או ביטוניה.
מכאן גם , לכאורה, יכול רכב פלסטיני לעלות על 443  , ולנסוע מזרחה, עד בית חורון כי שם הוא צריך להיכנס ולהמשיך בדרכים פנימיים (מרקם חיים) לרמאללה.
העליה ל 443 כרוכה כאמור,  בבדיקה ארוכה במחסום. החייל במקום אמר שעוברות כ- 5 מכוניות ביום ל- 443.
הפועלים סיפרו  שלרוב, משעה 7 בבוקר חונה ניידת משטרה כחולה על 443, ומבצעת בדיקה קפדנית למכוניות הפלסטיניות שקבלו אישור לעלות על 443  .  " תמיד אפשר למצוא או להגיד שהצמיג שחוק או שחסרה גומיה."  הקנסות המובטחים והגבוהים מרתיעים את הנהגים הפלסטינים מלהתקרב ל-443.
בשעה 17:45 בא ניידת משטרה כחולה ועמדה שם למספר דקות.
להולכי רגל פלסטינים אסור להמצא על 443: " לא רוצים ערבים על הכביש." הקנס הוא  180-300 שח.
במחסום בית סירא יש מעבר מגודר להולכי רגל. אין שם בדיקה. הפועלים הנכנסים לעבוד בישראל יבדקו במחסום מכבים.
 
על כביש 443 ביציאה מבית סירא, ישנם שלטים בעברית האוסרים מעבר להולכי רגל ב- 443, אלא במקום המסומן. אולי פספסנו משהו, אבל לא ראינו מעבר חציה, רמזור מהבהב, או כפתור שמפעיל אור ירוק להולכי רגל. החוצים את 443 הם רק פלסטינים . הם חוצים את 443 הסואן ,בריצה, לעיתים יד ביד, בין מחסום בית סירא ומחסום מכבים, פעמיים ביום , כל יום.  מפחיד!
פועל ספר שבזמן בנית מחסום בית סירא, הקימו גדר רשת המונעת כניסת טרקטורים למטעי הזיתים של הכפר. אין אפשרות לעבד את השטח, ומן הסתם האדמות תאבדנה לבעליהן. מרבית האדמות של בית סירא נמצאות כבר בשטח מכבים.
החיילת במחסום אסרה עליינו להסתובב בו. הראינו את אישור דובר צהל לצילום וזה עזר.
 
בחזרה על 443 מזרחה, יכולות מכוניות פלסטיניות לרדת לאל מוסבח,  טירה או לעשות פרסה בבית חורון ולרדת במחסום בית עור.ישנם שלטי אזהרה : לפלסטינים "ירידה אחרונה לפני רמאללה" ולישראלים - לא להכנס לכפרים.
 
בהמשך , מחסום עופר החדש. מאפשר המשך נסיעה רק לישראלים.
 
לסיכום :
כפי שכבר פורסם, המציאות בשטח שנקבעה ע"י מתכנני המדיניות של ניהול הכיבוש, עוקפת בגדול את החלטת בג"צ. אין פלסטינים על 443 , ואין להם מה לעשות עם החלטת הבג"צ.
תנועת המכוניות הפלשתיניות דחוקה לשוליים, אל כבישי " מרקם החיים",   מחסום מכבים ומחסום עופר הם היחידים הנראים לתנועה הישראלית  על 443 , הנקי.
הפרדת הכבישים פוגעת גם ביכולתנו לראות  ולדווח על מה שקורה בצד השני של כבישי האפרטהייד.
 
 
 

בידו, גבעת זאב, מחסום רמות, עטרות, קלנדיה, יום ד' 9.6.10, אחה"צ

משקיפות:

רותי , חנה. (רושמת)

.

בית איכסה - חסומה ומועלמת. 

מחסוםרמות נטוש ומבוטל, בגלל השינויים ב 443. אבל -

מתחת לגבול שדה הראייה ממש צמוד למחסום הנטוש , הכפר בית איכסה נחסם לתנועת מכוניות.

שער מתכת ומחסום צהוב ניצבים דוממים על כביש הכניסה לכפר. אין מוניות . אין אנשים. אין מכוניות. אין גם שום שילוט המזכיר את בית איכסה.

הנוסעים על כביש רמות נבי סמואל  עוברים בכביש נקי בנסיעה חלקה. מי שלא יודע, גם לא ידע אפילו לשאול.

בית איכסה מוגדרת כשטח C, ואמורה כנראה להיות בצר הישראלי של הגדר. תושביה יכולים לצאת ממנה עכשיו רק בדרכי עפר פתלתלות וחתחתיות לרמאללה , שממש לא נמצאת מעבר לפינה. למי שיש אישור יכול לעבור משם במחסום קלנדיה. בהמשך יופעל לחץ כבד על התושבים לעזוב, האדמות שלהם תוחרמנה כך או אחרת, ועם ישראל יוכל להתנחל בנאות מבשרת או רכס רמות האכסקלוסיבי. 

בין בית איכסה ובין בידו ישנו מחסום קבע בנוי - מחסום ראס בידו. בעקבות חסימת בית איכסה אין לנו כישראלים אפשרות גישה חוקית למחסום זה. עוד שכלול של השיטה האכזרית הזאת. 

המשכנו מבית איכסה לכיוון מחסום עטרות .קצת לפני גבעת זאב אפשר לראות יפה את הכבישים העיליים ל"בני העם הנבחר". את כבישי הפלשתינים לא רואים. הם נעים מתחת לאדמה ומאחורי החומות.  

מחסום קלנדיה

17:00 עומס רב בככר הדרומית. כ 40 מכוניות מחכות לפני הככר מכיוון ירושלים.

בית הקפה הקטן מתרחב עם שולחנות וכסאות ממוסדים והרבה עציצים מטופלים.

הסככה האדומה מגעילה ומטונפת.

הרוכלים ספרו לנו שבשבועיים האחרונים שלחו את הפועלים להכנס לישראל דרך מחסום אל ג'יב. זהו מחסום להולכי רגל בלבד ובו רק שרוול אחד.

אחרי שהפועלים התרגלו והתייצבו כל בוקר באל ג'יב, שוב שונו הנוהלים , והם הופנו שוב למחסום קלנדיה. זה הטיול, שלפני התור במחסום, שלפני יום העבודה שלהם.

וואג'י , מוכר הקפה , ספר שלא מכר כלום בשבועיים האחרונים  "אין אנשים - אין עבודה." 

חברה מגרמניה שבקרה ברמאללה לאחרונה , חזרה לישראל במיניבוס.  מתברר שבעלי ויזה תקפה  יכולים להשאר  על המיניבוס ולעבור עליו לתוך ישראל. מתוחכם. כי התיירים לא רואים את המתרחש במחסום להולכי הרגל, לא פוגשים את ההתעללות ואין  להם מה לספר בבית או על מה להתלונן. 

17:40 עד כה פעלו 3 שרוולים. כעת נסגר מסלול 4.

מסלול מס.1 לבעלי תעודות ירוקות. מסלול מס. 2 לבעלי תעודות כחולות.מסלול 1 כמעט ריק בשעה זו.  בשרוול 2 מתפלח לתוך הקרוסלה ילד מילדי המסטיקים. החייל מעבר לחלון המשוריין מודיע ברמקול : "אף אחד לא עובר עד שהילד לא חוזר ".  הענישה הקולקטיבית עובדת. אחרי מו"מ קצר מבעד לסורגים, הקטין שב לתחום המותר, והתור רשאי להתקדם

 יצאנו לדרך עם קצת חששות - חברות טלפנו שצפוי לנו יום קשה (קרבות, זריקות אבנים, מתיחות, מי יודע?) וכל הדרך למחסום הקשבנו לרדיו בתקווה לקבל מידע על המצב.  אבל הכל היה שקט (אחרי מהומות הבוקר), והמחסום נראה נטוש.  חשבתי שזה נורא כאשר המחסום מלא עד אפס מקום, אך מסתבר שגם מחסום ריק אינו מבשר טובות.  פשוט אין במחסומים מצב טוב.

15:20:  מחסום עטרות:  אין מחסום!  הכל פורק וסולק והתנועה זורמת.  את המחסומים הזיזו לכביש מס' 443.  לא היה לנו זמן לבקר אותם היום, נעשה זאת בשבוע הבא.

15:30:  מחסום קלנדיה:  המחסום ריק כמעט לגמרי.  בסככה הצפונית ישבו קומץ פועלים, מחכים להסעה הביתה.  מוכר הקפה לא היה, אז שאלנו את מוכר הממתקים על אירועי היום.  הוא אמר שהגיע רק בשעה 14:00 וכבר אז היה שקט והמחסום היה נטוש.  עוד אנחנו מדברים עם סוליימן, ניגש אלינו גבר בגילאי 45-50 שמוכר לנו ממשמרות קודמות, אחד שעובר במחסום יומיום.  שמו נאצר.

סיפור קצר:  איפה נאצר?

נאצר הוא פלשתיני שיש בידו היתר להיכנס לירושלים לרגל עסקיו.  עבודתו היא לספק ירקות ופירות טריים למוסדות רבים בירושלים - לבתי חולים, לישיבות וכו'.  אתמול הוא הגיע לקלנדיה בדרכו לבי"ח הדסה כדי לערוך רשימת מצרכים למשלוח.

נאצר סיפר שהגיע עם חברים ונעמד בתור ליד הקרוסלה בכניסה למחסום.  החייל בבודקה השולטת על הכניסה נתן לכל מי שעמד לפניו לעבור אך נעל את הקרוסלה בפני נאצר.  בזמן שנעל את הקרוסלה הוא הודיע שהקרוסלה הסמוכה פתוחה למעבר.  האנשים בתור מאחורי נאצר רצו כולם לתור החדש.  ואז החייל בישר לנאצר שהוא מטיל עליו תפקיד:  להודיע לאנשים היושבים בסככה לפנות את המקום.  נאצר סירב לבצע את פקודת החייל (הרי הוא לא עובד צ.ה.ל.) והחייל אמר לו שעד שהוא לא מבצע, הוא לא יעבור.  כל פעם שנאצר נעמד בתור להיכנס למחסום, החייל נעל בפניו את הכניסה.

נתניה ואני התחלנו לרביץ טלפונים לכל עבר כדי לפתור את הבעיה.  החמ"ל הבטיח לעזור.  המת"ק לא ענה.  בקשנו שהחמ"ל יקשר אותנו עם נציג המת"ק וכך עשה.  הנציג לא היה נוכח במקום, אך הבטיח לדבר עם החייל.  אחרי כמה זמן ניגשנו לגדר וניסינו לשוחח עם החייל בבודקה.  הוא לא פתח את החלון, כך שהשיחה התנהלה בפנטומימה, אך הצלחנו להבין שאין בעיה, שנאצר יוכל לעבור ולהיכנס למחסום פנימה.  בישרנו בשמחה לנאצר ונעמדנו אחריו לפני הקרוסלה.  כמו שהובטח, הקרוסלה סובבה ונאצר (וגם אנחנו) נכנסנו פנימה.  איך שהוא עבר, הושמעה הודעה במערכת הכריזה שמסלול מס' 4 פתוח למעבר.  כיוון שחיכו כ-8 איש במסלול מס' 2, נאצר ניגש ישר למסלול 4.  בזמן שהמתנו לפני הקרוסלה הפנימית, שמתי לב שהחייל בבודקה מדבר בטלפון וגם החייל באקווריום במסלול 4 מדבר בטלפון.  אחרי כמה דקות של המתנה, פתאום חשבתי ששני החיילים מדברים אחד עם השני: אולי הטומנים לנאצר פח?

הצעתי לנאצר שיעבור למסלול מס' 2, ויציג שם את ניירותיו, כדי שלא יהיו לו בעיות נוספות אך נאצר לא חשד וברגע שנפתחה הקרוסלה הוא נכנס למסלול 4.  איך שניגש לחלון להציג את ניירותיו, החייל הורה לו להיכנס לחדר הבידוק.  נאצר נעלם, ויותר לא ראינו אותו. 

נתניה ולינזי עברו לצד הירושלמי של המחסום ואני המתנתי בצד הפלשתיני, אך נאצר לא הופיע.  יותר מאוחר עברתי במסלול 4 ושאלתי את החייל אם נאצר עדיין בפנים.  החייל אמר שזה לא ענייני וסובב אלי את גבו.

שהינו במחסום קלנדיה עד השעה 5.  אנחנו לא יודעים מה קרה לנאצר ואין לנו מספר טלפון שלו להתקשר.  אם למי מכם ידוע מספר הטלפון שלו, אנא העבירוהו אלינו או התקשרו ובקשו בשלומו.

שוב במחסום:

כאשר המתינו נתניה ולינזי בסככה הצפונית להיכנס למחסום, החייל בבודקה (אותו אחד) הריץ גם אותם הלוך חזור בין הקרוסלות ועוד צעק עליהם. 

עוד פרט מעניין.  הרי ידוע כבר מזמן שמכונת המגנטומטר במסלול 4 מאד רגיש, בפרט לאבזמי נשים, ולכן מסלול 4 בד"כ משמש גברים בלבד.  אולם, כאשר אני עברתי במסלול זה אתמול, גיליתי לחרדתי אחרי ששמתי את תיקי בתוך המכונה שמפתחות המכונית נשארו אצלי בכיס.  בלית ברירה עברתי במכונה בעודי מחזיקה את המפתחות ביד - אך המכונה לא צפצפה!  עברתי עוד פעמיים, כי העברתי את המגשים עבור הבאים אחרי לפתח המכונה - שום צפצוף! מה קרה?

17:00:  יצאנו לחזור לירושלים.  במחסום ליל/ג'בע גם היה ריק - לא היו מכוניות פלשתיניות בכביש.  שלושת החיילים עמדו שם משועממים.  התנועה בחיזמה הייתה קלה וזרמה ללא הפרעות.

  15:30:  מחסום עטרות:  התנועה זורמת.

15:40:  מחסום קלנדיה:  התנועה בכיכר הדרומית זורמת.  אין בעיה להגיע למגרש החנייה.  בסככה הצפונית קרוסלת הכניסה למחסום נעולה.  עמדנו בתור אחרי שלושה ממתינים אחרים.  אחד מהם קרא לחיילת בבודקה והיא פתחה את הקרוסלה.  הלכנו לראות אם ממתינים אנשים לכניסה למת"ק.  לא היה איש ליד הקרוסלה וגם לא בסככת ההמתנה.

בתוך המחסום פנימה עומדים אנשים בשלושה תורים פעילים.  אנחנו נעמדנו בתור מס' 2.  אדם שעמד לפנינו בתור מסר שחיכה רבע שעה במסלול מס' 1 לאחר שהודיעו במערכת הכריזה שמסלול זה פתוח.  לאחר 15 דקות, הודיעו החיילים שהמסלול סגור.  "משחקים אתנו" אמר לנו האיש.  אז, למרות שעומדים ב- 3 תורים, למעשה רק  2  פעילים.

15:45:  פתאום רואים קבוצת אנשים רצים כולם למסלול מס' 3 בעקבות הודעה שמסלול זה פתוח.  כל הקבוצה ממתינה במשך דקות ארוכות, אולם איש לא זוכה להיכנס למעבר.

במסלול 2 לקח לנו 12 דקות לעבור את המחסום.

בחוץ המתין אמבולנס מירושלים לבואו של אמבולנס פלשתיני שלא נראה בשטח.  האמבולנס הפלשתיני הגיע כעבור כ-10 דקות, העבירו את החולה ויצאו מיד לדרך בלי עיכובים.

בחזרה בסככה הצפונית לא היו בעיות מיוחדות.  התנועה הרגלית זרמה והתורים לא התארכו.

17:00:  עזבנו את קלנדיה לחזור לירושלים.  במחסומים ליל/ג'בע וחיזמה לא היו הפרעות תנועה.

18:30:  בדרך חזרה לתל אביב עברתי את מחסום עטרות.  בשעה זו תור הרכבים השתרך מהמחסום בכיכר כמעט כל הדרך לרמזור בכביש 443 ומנה למעלה מ-150 רכבים.

  15:40 - עטרות:  התנועה זרמה.

15:45 - קלנדיה:  היה פקק גדול בכיכר הדרומית.  לקח כ-10 דקות רק לסובב את הכיכר ולהגיע למגרש החנייה.

כל זמן שהותנו במחסום פעלו שלושה מעברים פנימיים (מעבר מס' 4, לגברים בלבד).  תנועת הרגליים זרמה ללא הפרעה, מעבר במחסום לקח כ-10 דקות, והקרוסלה בכניסה מהסככה הצפונית נשארה פתוחה לאורך כל משמרתנו.

שמנו לב למספר שלטים חדשים במחסום.  למשל, על הגדר סביב סככת ההמתנה של המת"ק תלוי שלט "נציגות א-ראם".  ובמסדרון היציאה, לאחר שצולחים בהצלחה את המעברים לירושלים, תלויים שלטים עם חיצים המצביעים לכיוון קרוסלת המת"ק ולמשרד הדואר.  בדיקה שלנו העלתה שהקרוסלה אמנם פתוחה ויש גישה חופשית למת"ק ולמשרדים הממשלתיים בבניין הסמוך.

ביציאה מהמחסום ראינו שהפקק בכיכר הדרומית גדל למימדים אימתניים ונמשך כל הדרך למחסום עטרות.  מעטרות התור הגדול השתרך עד העיקול בדרך.  לא בדקנו את התור מכיוון בית חנינא.

16:30:  לא נראה שנוכחותנו נחוצה בקלנדיה, אז החלטנו לבקר גם בעטרה. 

בדרך עברנו במחסום ליל/ג'בע ולהפתעתנו מצאנו נוכחות משטרתית (צוות של שלושה שוטרים) שעסקו ברישום דוחות לרכבים פלשתינים הנוסעים מזרחה.  בזמן שהותנו במקום רשמו דו"ח לנהגת מכונית פרטית וגם עצרו לבדיקה טראנזיט מלא נוסעים.  השוטר עמו דיברנו אמר שפעילות זו היא שגרתית (אך לא בשעות קבועות, כמובן) ומתבצעת לאורך זמן.  בכל שנות נסיעותינו השבועיות מעולם לא ראינו פעילות כזאת, אך כדאי לעקוב אחרי זה.  בנתיב לכיוון מערבה, התנועה זרמה חופשית.  הסתלקנו כאשר אחד השוטרים איים עלינו בדו"ח על חסימת נתיב.

בעטרה, עלינו להר וחנינו בשדה מעבר לגשר בואך כפר עטרה.  המחסום נראה שאיננו מאויש, והתנועה מביר זית ואליה זרמה ללא הפרעה.  כאשר החלטנו לעזוב את המקום ראינו חיילים במגדל השמירה מסתכלים עלינו בסקרנות.  כשהם ראו שאנחנו הולכות בכיוון הגשר צעקו לנו פתאום לא לעבור את הגשר ולהמתין להם.  המשכנו בדרכנו, אך פתאום הוקפנו בשלושה חיילים שהופתעו מנוכחותנו במקום והתעקשו "לאבטח אותנו" וללוות אותנו עד האוטו.  (דרך אגב, על עמוד בשדה תלוי שלט המכריז על העיר הפלשתינית החדשה שמוקמת בסמוך - ראוואבי, ראי בוויקיפדיה).

חזרנו דרך חיזמה לירושלים.  התנועה במחסום הייתה כבדה אך זרמה.

16:00 מרחוק נצפה תור ארוך במחסום עטרות. משאית טריילר עם נגרר המובילה שקים הוחזרה לכוון צפון. עיכוב, בגלל הקושי להסתובב.

קלנדיה :במחסום הולכי הרגל הטינופת מגיעה לשיאים חדשים והרוח מפזרת את הלכלוך לכל עבר.

שני ילדים קטנטנים, שהלב ממש נחמץ, לראות היכן הם גדלים, מנסים לשעשע את החייל בבודקה.

16:10 בכיכר הדרומית, האמר, ג'יפ, וחיילים עם נשק שלוף  מפנים את התנועה המגיעה מדרום לצד האחורי של החומה.

בתוך נישה בחומה התוחמת את הכביש המוביל צפונה נמצאה מזוודה אפורה וכל הכוחות נערכים לפנותה. המפקד מבקש את עזרתנו להסביר זאת לעוברים בערבית, ולבושתנו איננו יכולות לעזור.

  16:35 שלושה שרוולים פתוחים והכל זורם.

16:40 עוד ועוד כלי רכב צבאיים וחיילים, אבל אנשים עדיין עוברים לכוון המחסום ואף אחד לא לחוץ, כולל החיילים עם הנשק השלוף (על פי הנהלים)

16:50 סוף סוף הגיעה המשאית עם הרובוט. מפנים את כולם ליציע, בסוף מגרש החניה.

17:09 המזוודה מפונה  והמחסום חוזר לשגרה.

17:25 חנה עוברת לצד הצפוני,להביא את המכונית. (פעם ראשונה בשנותי במחסומים, שכחתי את התעודה המזהה).

17:45 אחרי שחנה צלחה את המעבר עוזבות.

בצד הצפוני דוכני פירות צבעוניים.

בג'בע המחסום פעיל, לא נראו מעוכבים, גם בחיזמה הכל זורם.