ענאתא-שועפאט
כללי: חג עליית הנביא השמימה. שקט מאוד.
6:10 שיח' סעד
מעט מאוד עוברים, אין תלמידים.
מעבר הזיתים
הלכנו לראות את התקדמות העבודות. החומה מקיפה את הגבעה שמצפון-מזרח למגרש החנייה, יורדת אל הוואדי ומגיעה כמעט עד הכביש התחתי לא-זעיים. בשטח נראים קטעי כביש סלולים שבעבודה קצרה ניתן לחברם אל הכביש העובר ב-E1. אבל, כפי שראינו בהמשך המשמרת, כביש זה סלול היטב בצד המיועד למתנחלים, אך הרוס לחלוטין בצד המיועד לפלסטינים. בצד הפלסטיני עובר הכביש בשטח B, כך שסלילתו היא באחראיות הרשות הפלסטינית. יהיה מעניין.
במחסום עצמו רק שרוול אחד פתוח. כך, גם שאין תנועה רבה, לעולם הפלסטיני יאלץ להמתין במחסום.
ענאתא
שקט כמו שבת בבוקר בשכונות היהודים. רחבת ההסעות שוממה.
במחסום להולכי רגל יושבים חייל וחיילת ואוכלים פת של שחרית בפה מלא. 3 פלסטיניות הגיעו יחד איתנו לבדיקה. כל אחת הראתה את מסמכיה, לחייל או לחיילת, ולאחר הינד הראש הרגיל המשיכה אל הקרוסלה הבאה. אך אז התעוררה החיילת, ששקדה על הכנת סלט ירקות טרי, ונעלה אותה. היא לא הבינה איך שתינו התקדמנו בלי להראות לה תעודות. לאחר שרחל הציעה לה עזרה בקיצוץ דק-דק של הסלט, היא השפילה עיניה ופתחה את הקרוסלה.
זוהי תופעה חוזרת על עצמה במחסום זה. יושבים חיילים וחיילות ואוכלים בעודם אמורים לשרת את קהל העוברים. המחזה מגוחך ולא מכבד הן את האוכלים והן את המאולצים לצפות בלעיסה.
בניית החומה מתקדמת וסדרי התחבורה באזור E1 ובאזור ואדי נאר עומדים להשתנות - רק לא ברור מתי...
מחנה הפליטים שועפאט
פגשנו את ג' מוועד השכונה במגרש האוטובוסים להסעות התלמידים וביקשנו ממנו לארגן לנו סיור בשכונה יחד עם עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח ואולי גם עם נציג מהעירייה. זאת בהמשך לפגישתנו לפני כחודש עם כמה מאנשי השכונה, עם מאיר מרגלית ממועצת העיר ירושלים ועם נציגי הארגונים הנ"ל בבית הספר לבנים, אז היה דיון בבעיות ספציפיות הנובעות ממצבה הגרוע של השכונה שנסגרה מאחורי החומה. הארגונים עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח עומדים לפרסם בקרוב דו"חות מיוחדים על מצב השכונות המוּדָרות ואולי ניתן יהיה לקדם כמה דברים בפעולה משותפת.
נציג העירייה טיפל אחרי הפגישה בהשבה של המחשבים לבית הספר, אחרי שנגנבו לפני כארבעה חודשים ולמרות הביטוח המאפשר החלפתם תוך כמה ימים, נשאר בית הספר ללא מחשבים מאז הגניבה.
על מגרש ההסעות התכונה רבה, הילדים מלאי חיים ולבושים יפה לבית הספר (ולא כמו אצלנו עם כפכפים...). האווירה רגועה יחסית לשבועות הקודמים. במחסום הרגלי עוברים מעטים והחיילים יצאו מקופסת הזכוכית לבדוק תעודות בידיים. לשאלתנו במחסום הרכבים, נאמר לנו שאמבולנסים של "הסהר האדום" עוברים בתדירות של שניים ביום, וברוב רובם של המקרים אינם מעוכבים כלל בכניסה למחנה. ביציאה הם נבדקים.
מעבר הזיתים – מבחוץ
אדומים. זו
אנחנו פוגשים על הדרך משלחת מהנדסים וקבלנים פלסטינים העובדים על המשך ההרחבה של הכביש לוואדי נאר וממנו לעזרייה במימון AID USA. לפי דבריהם, העבודות יחלו בשבוע הבא ולכן יהיה מעקף של התנועה דרך סואחרה א-שרקייה. את הכביש התלול והמסוכן לוואדי נאר ירחיבו קצת ויוסיפו גדרות ביטחון ואת הכיוון השני ירחיבו לשני מסלולים. בשבוע הבא ניסע ונראה.
ואדי נאר
פחות כלבים הפעם. לא היו התנפליות ונביחות על עוברים ושבים.
_0.jpg)
1. עבודות הכנה לכבישים נפרדים פלסטניים, מבט ממחסום זיתים.
2. רמזור אדום לשום מקום במחסום שועפאט.
3. שטח ללא שימוש במחסום מחנה שועפאט.
06:45 שיח' סעד
זקן פלסטיני בעל אישור תפילה בירושלים ליום שישי בלבד אינו מורשה לעבור ונשלח חזרה. הנהגים בתחנת ההסעה שמעל המחסום
אומרים שהוא לא מכאן, אלא מאזור שכם ומגיע כמעט כל יום ומנסה לעבור... הוא עצמו מספר שמנסה לבקר קרובת משפחה חולה.
לא ברור למה הוא צריך (רוצה) לעבור, וקשה לעזור במצב כזה – מה שבטוח, שהוא לא איום ביטחוני. מלבדו כולם עוברים בשלום ובמהירות.
מחוץ למחסום יש שטח שהחלו בו עבודות עפר כלשהן. _0.jpg)
8:30 מעבר הזיתים
התרכזנו בניסיון להבין את משמעות הגדר הנבנית ויורדת מן המחסום מזרחה כנראה עד מחסום א-זעים. התייעצנו עם יודעי דבר מעיר עמים ועוד, וכולם חושבים שהכול חלק מתוכנית הכבישים המתוכננת זה זמן, ומטרתה להפוך את כביש ירושלים-מעלה אדומים לכביש לישראלים בלבד, וכך גם לבטל את המחסום לתושבי מעלה אדומים, וליצור כביש לתנועה פלשתינית נפרדת בין צפון הגדה לדרום הגדה דרך הגבעות והואדי שמתחת לעזרייה. כך לא רק תימנע נסיעת הפלסטינים בכביש ירושלים-מעלה אדומים, אלא גם המעבר דרך שטח E1 מעורר המחלוקת, שישראל רוצה לחבר דרכו את מעלה אדומים לירושלים. ברור שאם הפלסטינים לא יסעו דרך E1 ותהיה להם דרך נפרדת מצפון לדרום הגדה, הדבר יקל על בנייה וסיפוח E1 בשלב כלשהו. נראה שמטאטא חדש מנער תוכניות ומתניע בולדוזרים במשרד הביטחון, והפעם ללא שרידי עכבות שמאלניות.
ענאתא
הגענו למחסום בשעה שהילדים מסיימים את בית הספר. הבחנו בקבוצה של כ-10 ילדים, רובם מכתות ג' וד' כנראה, צועדים לאורך הכביש בכוון למחסום. היה יום חם ועבורם זו דרך קיצור, כאשר התקרבו למחסום יצאו לקראתם שני שוטרים ממשמר הגבול וכנראה נזפו בילדים ואמרו להם שלא יורשו לעבור את המחסום בדרך זו. אחדים מהילדים חזרו על עקבותיהם ונכנסו דרך מעבר הולכי הרגל, שניים או שלושה טיפסו על המחסום והצליחו להיכנס. נראה שניסיונות אלא חוזרים על עצמם מידי יום לעיתים בהצלחה ולעיתים לא.
אל עזריה
מעט מאוד תנועה במקום.
ואדי נאר
כאשר התקרבנו למחסום נגש אלינו מיד שוטר ממשמר הגבול. השוטר מכיר את ארגון מחסוםווטש היטב ושוחח עמנו.
הוא סיפר שבאותו בוקר נתפס במחסום מחבל וברשותו 300.000 דולר או שקל (לא היה ברור) לחלוקה באבו דיס. כמו כן אמר כי כמעט כל ערכ יש במקום פעילות חבלנית, אספקת המים נותקה, פרצו דלקות, וכו'.
נגש אלינו שוטר נוסף, בדואי מהצפון. הוא סיפר שכל הגברים משבטו מתגייסים לצבא למרות שאינם מקבלים את ההטבות המגיעות להם . הוא התלונן שלא ניתנה לו הרשות לבנות בית למשפחתו והם צרכים לגור אצל סבו וסבתו. ואז אמר: "אבל מה אנו יכולים לעשות, זה המצב, כך הם הדברים."
התנועה זרמה בדרך כלל ללא עיכוב, אך מפעם לפעם נקראו מכוניות לחנות בצד הדרך לבדיקה. מכוניות שהגיעו מדרום לא עוכבו.
מוניות חיכו בתור כדי להסיע עובדים, אך בזמן שאנו היינו שם, בין השעה 3:00 לשעה 4:00, לא הגיעו עובדים.
הבוקר, משך השעות המוקדמות, רק 800 פועלים עברו. לא לקח להם זמן רב לעבור את המחסום – כ-15-20 דקות.
כדי שוב להזכיר לעצמנו כיצד התושבים חיים עם המחסומים נסענו למחסום ענאתא ועברנו בשכונה ברגל. למרות שהתושבים משלמים מיסים, מצב התנועה והרחובות כה גרוע שאין כל אפשרות לאמבולנס היחיד להביא חולה למחסום כדי להעבירו לאמבולנס אחר שבא לקחת אותו אחרי שהצליח לעבור את הבדיקות האיטיות.
5 ילדים לא זכו להגיע ליום הלימודים שלהם - שכחו את התעודה בבית.
6:00 שיח' סעד
תנועה שגרתית, המעבר מהיר.
מעבר הזיתים
מתקדמות העבודות לבנית החומה. שער חדש ממתכת מאפשר מעבר רכב מהחנייה לאזור הבנייה.
בפנים: תור לפני כל עמדת בדיקה. פעם זו נסגרת והממתינים ממהרים לעבור למסלול אחר, אך לאחר זמן מה נסגרת עמדה אחרת והקודמת נפתחת.
ילד כבן 9-10 לא הורשה לעבור. בעזרת אדם מבוגר שתרגם את דבריו נודע לנו שהוא שכח את תעודת הלידה שלו (הקושאן") בבית. הילד בכה והיה אבוד. הוא גר בעזריה, רחוק מהמחסום. עוד 4 ילדים חזרו הביתה.
בישראל אסור למוסד חינוכי לשלוח ילד לביתו ללא תיאום עם ההורים. ובארץ המחסומים?
ענאתא
כאוס במגרש החנייה. מאות רבות של תלמידים ממתינים להסעות, אך היום האוטובוסים איחרו, כנראה בגלל פקקים.
גם במסלולי הרכבים אי סדר ובלאגן . טור המכוניות מסתרך מהמחסום אל הרחוב הראשי והעין אינה רואה את סופו. בדרך כלל בבוקר יש 3 עמדות בדיקה, היום פעלה עמדה אחת באופן רציף ועמדה שנייה היתה סגורה חלק מהזמן.
אנשים כעוסים ועצבניים, רעש צופרים מחריש אוזניים, אך באזור הבדיקה מסתובבים החיילים ומאבטחיהם באדישות, מטאטאים מעט את השטח, מפטפטים ומתעלמים ממצוקת הממהרים.
לפתע אזעקה צורמת נשמעת וזרוע מתכת יורדת בפתאומיות לפני מכונית שכבר נבדקה. כעבור כמה דקות הזרוע מורמת, המכונית נוסעת, כאילו דבר לא אירע.
Anata, Azariah, Wadi Naar, April 8, 2013 p.m.
ענאתא
המכוניות עברו במהירות לשני הכיוונים.
הגענו למקום בשעה 14:00 לערך, אחרי שילדי בתי הספר עברו, לכן התנועה היתה פחותה מכרגיל. אולי בגלל חג הפסח (או ביקורו של הנשיאר אובמה, או מכיון שאבדה השליטה על המתרחש) שטח מגרש החניה נראה נקי מהרגיל, אך לאורך גדר התייל עדין יש ערמות של אשפה .
אל עזריה
המקום שקט. לפני כשנתיים , בעזרת ממשלת ארה"ב, נעשה מאמץ לנקות את המקום , להרחיב את הכבישים, לטעת עיצים, ולשפר את מראה האזור. המאמץ נשא פרי , אך לא לזמן רב, הדברים חזרו לקדמותם בגלל אחזקה ירודה. הרצון הטוב והאופטימיות ירדו לטמיון.
.ואדי נאר
תנועה רבה אך המעבר מהיר וללא מעצורים לשני הכיוונים. אורות "עצור" הותקנו משני צידי המעבר, קשה להבין לאיזה צורך , יתכן מתוך כוונה לשמור על המצב הקיים.
מוניות חיכו לפועלים כדי להחזירם לביתם.
05:30 קלנדיה
תורים ארוכים שזזים במהירות. השער ההומניטרי נפתח כשצריך. אזור ההמתנה נוקה; כל האורות היו דלוקים. עזבנו ב-07:00 כאשר התורים עדיין נעים במהירות.
07:20 ענתא
תנועת כלי הרכב והולכי הרגל עוברת ללא דיחוי מיותר.
זו תוספת מפלצתית למעברים הקיימים מסביב לירושלים – הגרוע ביותר היא הדרך התוקפנית שבה השפיע על מהלך החיים שהיה קיים קודם והתוצאה האלימה וההרסנית של בנייתו ושל בניית החומה.
עברנו לצד השני, לבית הספר לבנים שמנוהל ע"י עירית ירושלים (כפי שמציין השלט ,גם בעברית).
האזור הנמצא ממש ממול לבית הספר וקרוב לצד השני של החומה, מטונף, ונמצאים בו מספר בנינים עזובים ושרופים, המשמשים ללא הפסק את צרכני וסוחרי הסמים, ומלא זבל ופסולת בנין – כתוצאה של בניית החומה וההרס של האזור מסביב שנבע מכך. כ1000 בנים לומדים בבית הספר הזה וצריכים לעבור דרך אזור זה, כדי להגיע לשערי בית הספר.
אז הבעיה נעוצה לא רק בחומה, במעברים, במגדלי השמירה, במחסומים הבלתי נגמרים וכו אלא גם בהרס הנרחב, בהזנחה וההשפלה שהם מטפחים. ואנו, בצורך לשמר את כל מערך הכיבוש, נעשים ברברים יותר, וולגרים יותר הן בטיפולנו באנשים והן באדמה עצמה.
ולמרות תשלום הארנונה, העיריה בברור אינה מפנה את הזבל. פעילות המשטרה מוגבלת אם בכלל קיימת, הרשות הפלסטינית אינה עושה דבר כפי שציין בפנינו הסדרן של אוטובוסי ההסעה של התלמידים והחלל מתמלא בכנופיות ובריונים.
וזו ירושלים
6:10 שיח' סעד
מעבר שקט לכולם, לא נוצר תור למרות התנועה הערה.
במקום מסתובב קצין חייכן, אדיב כלפינו ומשרה אווירה נעימה בעמדת הבדיקה. כשאנחנו מספרות לו על התנהלות בעייתית יותר במחסום זה שראינו במשמרות קודמות הוא "מסביר" לנו את הצרכים הביטחוניים.
מעבר הזיתים
עוברים רבים.
שרוול 3, בו עוברים תלמידים, נעול. הילדים מתחילים לנוע בין השרוולים השונים, מה שמגביר את העומס בשני השרוולים האחרים. לא נראתה סיבה לנעילת הקרוסלה וניתן רק לשער שהחיילות שהיו במשמרת היו טרודות בעניינים אחרים.
ענאתא
רחבת ההסעות שוקקת חיים.
במעבר הולכי-רגל יש אנשים מעטים.
