הגבלות מעבר

מחסום עאנין 0550 – 0810

היום היינו רק במחסום עאנין במשך שעתיים ומשהו. תושבי עאנין בדרכם מהכפר אל מרחב התפר יכולים לעבור במחסום זה פעמיים בשבוע. הוא נפתח למענם בימי שני וחמישי, למשך חצי שעה בשש בבוקר ובשלוש אחה"צ. התנועה כאן היא על פי רוב חד סטרית: בבוקר יוצאים תושבי עאנין למרחב התפר, אחה"צ הם שבים הביתה לעאנין.
הבוקר הבדיקות היו איטיות באופן מיוחד. חיילי המחסום, ובעיקר חיילת מ"צ, השקיעו הרבה מאמצים (שאלות) כדי לגלות מי הולך לעבוד ומי עובד עליהם.

הראשונים לעבור היו סבתא (73) ונכדהּ (26), בדרכם לביקור משפחתי באום ריחן. עברו. האחרון לעבור היה צעיר שתחילה סורב, המתין ואז עבר. ביניהם יצאו במרווחי זמן משמעותיים: "הקבועים" שקשה להטיל ספק בחקלאיותם; אלה שבגדיהם קצת מלוכלכים והשקיות שלהם קטנות ועל כן קצת קשה לחשוד בהם; כאלה שבגדיהם נקיים ובכל זאת
שכנעו את החיילים בניקיון כוונותיהם; ומעט צעירים. מהם כמה שלא הלכו לעבוד את האדמה.לא יכולנו לראות כמה סורבו כי הבדיקות התנהלו במרכז המחסום, הרחק מאיתנו.

"היא מחזיקה חמש דקות כל אחד," אמרו העוברים על החיילת מ"צ. זה מסביר למה מעבר של 60 אנשים, שברגיל נמשך חצי שעה +, לקח היום שעתיים. יצא בחור ופניו מכורכמים. "מה קרה?". החיילת שאלה אותו מתי הוא יחזור. לא הבין טוב את העברית שלה והתבלבל. אמר "בארבע." היה צריך להגיד שלוש וחצי. לחיילת זה הספיק.
"ארבע? תחזור אחורה."הלך לאחור, אחר כך חזר, התחנן, הואילה להעביר אותו.

בירור אצל רשויות המת"ק (מאוחר יותר בעזרת חנה) העלה כי עכשיו מקפידים יותר לברר לאן כל אחד הולך. בעלי אישורי תעסוקה צריכים לעבור במחסום ברטעה המרוחק מאוד. הם מנסים/מעדיפים לעבור כאן כי לפעמים יש חיילים שמסכימים. בעלי אישור חקלאי, שלא נראה כי פניהם לעשֵב את הכרם, בעיקר צעירים, מתוחקרים ואז עוברים או נשלחים לאחור.

כיוון שגדר ההפרדה היא החסימה הפיזית האחרונה בדרך מהגדה לישראל, המעבר לארצנו בכוונות זדון מסוכל בעזרת היוזמה היסודית שהפגינה המ"צדניקית. "היא עושה בדיוק מה שנדרש ממנה," אומרות רשויות המת"ק, "אלה הנהלים."

אם זה נכון שהצבא קורא את הדוחות שלנו אז מוטב שלא נפרט כאן את כל מה שלמדנו, שמענו, ראינו.

14.10   אישה מבוגרת עמדה בחוץ ובכתה. היא סיפרה שבנה היחיד הוזמן בפעם הראשונה לחקירת שב”כ, הוכנס פנימה בבוקר ועדיין לא יצא. היא מודאגת מאד. חוששת שמענים אותו. אנשים אחדים, שהמתינו גם הם לקרוביהם ושמעו את דבריה, השתדלו להרגיעה. טלפנו לקצינה. היא אמרה שאינה יכולה להתערב, אבל אם הבן לא יצא בעוד שעה, היא תנסה לברר מה קרה לו. חכינו עם האם. לפני סגירת המת’ק, יצא הבן, צעיר  ממושקף, דק וגבוה ומיהר אל אמו. היא חיבקה אותו, אחזה בידו ולא הרפתה. הוא אמר שהוא תושב השטחים, אך קיבל רישיון לשלושה ימי ביקור בבית אמו בישראל והם צעדו יחד לתחנת האוטובוס.

יצא גבר בגיל העמידה וסיפר שבנו, שכנראה השליך אבנים, נאסר על ידי אנשי הרשות הפלסטינית. כתוצאה מזה הוא, האב, הוכרז “מנוע” ונשלל ממנו אישור העבודה בישראל. כעת הוא מנסה לבטל את המניעה כדי לשוב לעבודתו. הובטח לו בשב”כ שתוך שבוע תוסר המניעה.

צעיר התלונן שסירבו לתת לאשתו  אישור כניסה לישראל. היא ביקשה אישור כדי שתוכל לעזור לו לסעוד את אחיו, חולה לוקמיה, שמאושפז בבית חולים בירושלים. הוא קיבל רישיון, אבל מתקשה לסעוד את החולה לבדו וזקוק לעזרת אשתו. דיברנו עם הקצינה והיא אמרה שעל האישה לפנות למת’ק הפלסטיני, לקבל טופס לכרטיס מגנטי וכשיהיה בידה כרטיס מגנטי, להגיש בקשה לאישור כניסה.

לשאלתנו את המתגודדים בחוץ על המדרכות איך היום?  התשובה  -  לא טוב.

ובפנים הטרמינל מלא אנשים, ארבעה אשנבים פועלים בקצב איטי.  קבוצה זו עברה ואחריה הפסקה.  ושוב נכנס גל חדש של אנשים.  נראה שהאנשים עוברים בקבוצות, מה שמאט את הקצב.  קצין המשטרה עודה במעבר גם הוא נרתם לבדיקה.  הקצין אומר לנו שמספר האנשים העוברים במחסום גדל מאד כי עוברים בו גם אנשים שעוקפים את מחסום קלנדיה אם רק ניתן. ובשעה 7:10  המעבר כבר מסתיים, ובסך הכל עברו כ-5,000 איש.

פגישה מפתיעה לטובה היתה כאשר אחת העוברות ניגשה אלינו ובחיוך מלא אושר אמרה שאחיה קיבל אישור עבודה וכניסה לארץ. לפני מספר שבועות היא ביקשה מאתנו שנמצא דרך להסיר ממנו את המניעה להיכנס לארץ, ואנו הפנינו אותה לפעול בהליכים הנהוגים. נראה שהתודות מגיעות לסילביה.   

אשה אחרת סיפרה שעבדה אצל משפחה ירושלמית והם פיטרו אותה מבלי לשלם לה פיצויים.  הפנינו אותה ל"קו לעובד" בתקווה שהנושא יטופל בהתאם.

15.15 מחסום חקלאי עאנין (על גדר ההפרדה, מיועד לחקלאים שהופרדו משטחיהם על ידי הגדר)

המחסום נפתח בשעה 15.00 ולדברי הממתינים עד הגיענו עברו כ- 25 איש, כך לדברי הממתינים, כולם תושבי עאנין החוזרים לבתיהם בגמר יום עבודה מחוץ לכפר. ממתינים גם מספר טרקטורים עמוסים בגרוטאות. כולם עייפים. חם, ובשעה זו חם במיוחד.

החיילים בודקים כל פריט ופריט בשקיות של האנשים. הצעירים עוברים אחרונים , לא ברור למה. לאט לאט עוברים כולם מלבד מ'. על הטרקטור שלו מזרונים משומשים, שמיכות ישנות ומספר כסאות פלסטיק שבורים. החיילים מתעקשים שהוא אינו יכול להעביר את הכבודה. מ' מבקש, מתחנן, מסביר עד כמה נחוצים לו אלה, פורש את עוניו ומצוקותיו: "שבע ילדים יש לי ואין לי כסף," הוא אומר ומציג את תעודת הזהות שלו. לא עוזר. החיילים נצמדים לחוקים. אנחנו מתקנות: אלה תקנות, הנחיות, חוקים קובעים בכנסת, ויש גם שכל ישר ושיקול דעת. אך אלה בשלהם: במחסום חקלאי מותר להעביר אך ורק תצרוכת חקלאית. מ' מצביע על בנו בן ה- 10 היושב לצידו על הטרקטור ומספר על טיול בית הספר לרמאללה שהוא לא הצטרף, באין לו כסף לשלם עבורו. החיילים אדישים. הוא מסיר את כובע יום העצמאות הכחול לבן שלראשו ומציגו בפני החיילים. "אתה יודע מה זה, כן?" הוא אומר,"אני אוהב שלום אוהב יהודים..." וכך הלאה והלאה מ' שוטח תחינותיו, והלב נקרע מהמעמד המשפיל, מהוויכוח הטפשי על העברת הגרוטאות העלובות. מה חושב בנו של מ'? מה עובר בראש שלו?

אני מבקשת לצלם את הטרקטור עם אוסף הגרוטאות השנוי במחלוקת אך מ' מסרב ואני מוותרת. כאשר החיילים ניגשים לסגור את המחסום הוא פורק את כסאות הפלסטיק השבורים  לצד הגדר ועובר. אחריו נכנסים עוד שלושה פלסטינים ברגע האחרון, לא לפני שעוברים תשאול.

אוותר על ציטוט פניני הגזענות, הבוטות והבערות שהפיקו החיילים באוזנינו, שאינם מכירים בעובדה שמדובר בשטח כבוש. חייל אחד אמר בערך כך: אנחנו חזקים. יש לנו נשק  ולכן זה שלנו.
עובד ניקיון פלסטיני אסף את האשפה בסביבות המחסום.

16.00מחסום טורה-שקד (מחסום מרקם חיים בין כפרים פלסטינים בגדה ובשטח C)

במהלך רבע השעה לשהותנו במקום רק עברו בודדים ורכב אחד לכיוון הגדה. שני אנשים בלבד עברו למרחב התפר. 

16.20.מחסום ברטעה-ריחן (המחסום הגדול באזור עם טרמינל גדול, מופרט)
 

מעל ל-200 אנשים הסתופפו ליד השרוול המוביל לכניסה העליונה לטרמינל. המחסום סגור! עכשיו שעת תרגול! במת"ק לא ידעו לומר לנו מתי יפתח המחסום. אנשים אמרו שהם ממתינים ככה כשעה. חיילים ברכב צבאי שהמתין אף הוא אמרו שהתרגיל יסתיים תוך רבע שעה. אנשים עייפים אחרי יום עבודה, מצטופפים ליד המחסום, חם ומעיק, אפילו להתלונן אין כוח.

כעבור עשר דקות נפתח המחסום וצבא החוזרים זרם דרך השרוול אל הטרמינל והחוצה לחניון הפלסטיני. גם הרכבים שהמתינו עברו. בחניון הפלסטיני נהגי המוניות העבירו את הזמן יחדיו, אחד התפלל. אנשים תינו בפנינו את מצוקותיהם, והן רבות, ובעיקר – אף אחד לא עוזר, לא הרשות הפלסטינית, לא הכיבוש וגם אנחנו לא.

17.00 עזבנו.

מחסום עאנין 0610

אנשים נבדקו מול שער הכניסה למחסום, קרוב אלינו. בשער האמצעי המתינו בודדים להיקרא לבדיקות, ולפי הצעקות  נראה שיש בלגן בשער התחתון. עד מהרה הגיעו כולם, גם הטרקטורים, לשער האמצעי וכפי שסיפרו לנו היוצאים – אנשים נדחפו, לא רצו לעמוד בתור מסודר והחיילים התעצבנו. 
מספר צעירים הוחזרו לאחור ונשלחו הביתה, לאחר ויכוחים. בחור שעבר על סוס מבקש מאיתנו לעזור לחבר שלו , שהוחזר לכפר ממש לנגד עינינו. רק עם סגירת המחסום הצלחנו לברר עם חיילת משטרה צבאית, שהסבירה לנו באדיבות שהיא מחזירה אנשים (בעיקר צעירים) שנראים לה שב"חים פוטנציאלים: מי שיש לו שקית בגדים וגם מטען לטלפון, לא מתכנן לחזור היום אחר הצהריים.

פנה אלינו חוסני הג'ינג'י – נכדו בן 8 חודשים חולה במחלת דם כלשהי. הוא צריך לעבור ביום א' הקרוב בדיקה/טיפול בבית חולים הדסה בירושלים, אך הם לא הצליחו לקבל אישור מעבר לישראל עד היום. בירור בעזרת חנה בר"ג העלה שהבדיקה הזו לא רשומה עדיין בשום בית חולים. הסברנו לחוסני מה עליו לעשות, בתקווה שיצליחו להסדיר העניינים הסבוכים עד יום ראשון.

בשיחה עם תושבים נשמעו התבטאויות של חוסר אמון במדינה פלסטינית בכלל ובהנהגה שלהם בפרט. מה יעזור אם תקום מדינה, הם אומרים, כל הכסף תמיד ייעצר למעלה ולעולם לא יהיו לנו תנאים וזכויות שמגיעים לנו, כמו שיש אצלכם.

מחסום טורה-שקד 0710

עד 0720 לא עבר איש במחסום, שנפתח רשמית בשבע. בשער הקרוב אלינו הצטופפו העוברים הקבועים של הבוקר – תלמידים, מורים, פקידים ועובדים אחרים. למה לא עוברים? כי החיילים שכחו להביא את המפתח למנעול הסוגר את השרוול. אפשר היה להתחשב ולהעביר אותם באמצע המחסום הקטנצ'יק הזה, אבל לא - סדר זה סדר. כשהגיע המפתח פתחו את השרוול והמעבר החל על רגל שמאל.
גם בשער המרוחק בצד של טורה גדל התור, ועד שעזבנו את המחסום לא התפוגגו התורים והבלגן.

0745 מחסום ריחן

חלפנו על פניו בדרכנו לגשר זבדה. החניון ליד הגשר מלא, מספר הרכבים הפלסטינים גדל מיום ליום ומייצר מצוקת חנייה. על הכביש בדרך למחסום הרכבים ולבדיקה של הסחורה עומדים 9 רכבים מסחריים עמוסים.

09:00 מחסום ג'למה (מעבר גלבוע) / מדווחת נטע
אב ובנו מחכים (לי) להסעה לרמב''ם. הם הספיקו לעבור לפני ההפסקה של 08:50-09:20, אבל  אנחנו לא יכולים לנסוע עדיין כי עלינו לחכות לאם ולבתה התינוקת, בת שלושה חודשים, שעוברת דיאליזה יום-יומית ברמב''ם.

אני ניגשת לפתח הטרמינל הסגור. מאבטח שניצב על מגדל שמירה ואינו מבחין בזהותי הישראלית קורא אלי ''איפתח אל באב' [ תפתחי את הדלת]'. מאבטח אחר, חמוש בנשק מאיים, אומר לי לזוז מהפתח כי זהו שטח ביטחוני. בינתיים מגיעים פלסטינים אחדים, פותחים את השער בגדר ועוברים לגדה ללא צורך להיכנס לטרמינל.

09:20  פותחים את דלתות הטרמינל. פלסטינים שמגיעים בשעה זו עוברים במהירות לגדה דרך הטרמינל. אחדים עוברים בכיוון ההפוך - לישראל.

09:35  האם והתינוקת עוברות בלווית האב, שנושא את חפציהן. האב חוזר לטרמינל ואנחנו נוסעים.

כל זמן שהותי במחסום היה ב''מחסום הרכוב'' זרם מכוניות של ערבים אזרחי ישראל, שנסעו ברכבם לגדה. בשעה זו עדיין אין חוזרים לישראל. 

תרקומיא

יצאנו מצומת שוקת בשעה 6.00 לכיוון מחסום תרקומיא, אך היות והיו תקלות ברכב הגענו לשם בשעה 6.45. רוב הפועלים עברו כבר, אבל היו להם נציגים רבים שידעו מה הבעיות והמצוקות, והן רבות.

הכניסה למחסום עשויה לבלבל: שתי ככרות בכביש למנוע תאונות, שיחים גזומים כמו בגנים האירופים, כביכול מעבר גבול תמים.

היינו שם עד 7.20 ושמענו הרבה מקרים של החרמת אישורי כניסה, הפללות והשמצות הדדיות שגורמות לשלילה של אישורים, ועוד. היות ואנחנו לא מגיעות לשם באופן קבוע אין מי שישמש להם מליץ יושר. צריך לבדוק איך מחדשים את הביקורים שלנו שם.

לטענת הפלסטינים יש במעבר יחס גרוע הן מצד הבנות שבודקות והן מצד מנהלי המחסום. ביטלו להם את מבנה השרותים. במהלך שהותנו חזרו פועלים, היות וירד גשם והעבודה בוטלה.

דרום הר חברון

המשכנו משם לחברון תחת ערפל כבד, שלא איפשר פעילות ולכן נסענו לבית הספר בא-טוואני. הגענו בדיוק בשמונה ופגשנו את הילדים מגיעים לבית הספר ברגל, בגשם. לשאלתנו אמרו שהצבא הגיע בזמן ללוותם.

במחסום זעטרה  - טקס: תירגולת יחידת העוקץ/כלבים /בתוך רכבים פרטיים של פלסטינים/

כל אחד יודע את מקומו / לתפארת מדינת ישראל

1345 מחסום חבלה – רכב נושא צמחים הבא מכיוון חבלה מעוכב; מנגד, רכב נושא אדמה אינו מורשה להיכנס . אחרי הרבה טלפונים של הבעלים למת"ק וכיוצ"ב, הרבה דיבורים ושכנועים, מתירים החיילים לרכבים לעבור.

בחדרי הבדיקה: חיילת-בודקת לא מרשה לאשה ושלושה ילדים לעבור מכיוון חבלה כי האשה לא הביאה את תעודות הלידה המקוריות של הילדים.

1425 ליד הבית הבודד, לא רחוק מהכפר ג'ית, שבעבר נהגו מתנחלים לפלוש לתוכו וקראו לו: "שבות עמי", תלויים קישוטים  מהסוג שמשתמשים בחג העצמאות בישראל.

1445 מחסום חווארה – קומנדקר חונה ליד מגדל השמירה במחסום. כנראה החלפת משמרת.

עמדות הבדיקה אינן מאוישות. במגדל מול הטרמפיאדה בכיוון יציאה מהתנחלות ברכה יש שומר.

1515  2 רכבי צבא שועטים ברחוב המרכזי בחווארה. ניכרת נוכחות רכבי צבא באזור הזה.

1535 מחסום זעטרה – שני חיילי משמר הגבול ליד עמדות הבדיקה מפנים למגרש החניה מכוניות פרטיות של פלסטינים לטקס שפל, בו כל אחד יודע את מקומו – הנוסעים הפלסטינים יוצאים בשקט מהרכב, חיילות יחידת העוקץ מתרגלות את הכלבים שלהם פנימה בחיפוש חפץ חשוד בכל מקום אפשרי ברכב ומתחתיו.  ככה החיילות לומדות.

1600 אזור התעשיה אריאל – בנייה מואצת. מדהים איך מוקמים שם מבני ענק בזמן קצר .

1610 מחסום עזון עתמה – אין עומס בכניסה למחסום. מסביב לאזור הכפר פעילות מאסיבית– שופלים מסוגים שונים עושים שינויים בנוף.

בצילומים: ילדים ממתינים לפתיחת השרוול שבו חוצים הולכי רגל את המחסום

7:00-8:50

7:00 מחסום טורה-שקד

אנחנו מגיעות יחד עם החיילים שמגיעים ברגל לאיטם. השער למכוניות פתוח לרווחה. ילדי אום ריחן ודהר אל מלכ, שלומדים בטורה וביעבד, כבר ממתינים ליד שער-השרוול להולכי הרגל שנפתח ב-7:03 . יחד איתם עוברים מנהל ביה"ס ביעבד וסטודנטיות. מן העבר השני מגיעים מנהל ביה"ס באום ריחן והמזכיר שלו. אנשים שונים מספרים לנו על מניעות-מעבר חדשות שהונחתו עליהם לאחרונה. אחד מהם מספר שעשו לו טובה ונתנו לו לעבור בכל זאת כדי שיוכל לסדר את ענייניו.

סגן צעיר וחמוד ניגש אלינו, מציע שתייה ואומר בביישנות שהוא מעריץ אותנו. לא על מה שאנחנו מייצגות, חלילה, אלא על כך שנשים מבוגרות שכמותנו מתמידות להתייצב בשעת פתיחת המחסום. הוא מבקש לדעת יותר על הארגון שבשמו אנחנו עומדות שם. טוב, אז גם הוא, ממש כמו כל החיילים שיצא לנו לדבר איתם, לא יודע שהגדר והמחסום ממוקמים על אדמה לא ישראלית ושהפעילות הצבאית שהוא מבצע כאן, במחסום מרקם החיים הזה, תוך כדי מגע עם אוכלוסייה אזרחית לא ישראלית - היא בעצם כיבוש. כמו כל החיילים גם הוא מסרב להכיר בכך. מה זה אם לא אינדוקטרינציה מכוונת.

8:20 מחסום ברטעה-ריחן

אנחנו יורדות למגרש החנייה הפלסטיני העמוס במכוניות, שם מחכה ללאה אדם חולה לב , נ', שמטופל בשישה ילדים נכים. הוא מקבל מלאה עזרה כספית וחבילות בגדים רבות. לצערנו, הצרכים שלו מרובים מאד. תיקון כיסא הגלגלים של אחד מילדיו עולה יותר מ-13,000 שקל. על עזרה מהרשות הפלסטינית אין מה לדבר (הוא משמיע כלפיה קללות עסיסיות שלא נחזור עליהן). עשר משאיות עמוסות מחכות על הכביש לבידוק. במגרש החניה חונה משאית עמוסה תרמילי חומוס טריים, ירוקים, ובתוכם גרגרים טעימים מאד.

אין הקפדה על שעת פתיחה קבועה במחסומים.
נמשך הפיקוח על התלבושת הראויה לפלאח פלסטיני.

06:10 – 07:00: במחסום עאנין עוברים רק בגדים מלוכלכים

שקט ודממה, יש סימנים לחיילים במחסום אך איש אינו עובר. כך זה נמשך עד 0630, הבדיקות התבצעו במרכז המחסום מאחורי השער המרכזי. בקצב איטי מאוד עברו עד לשעה  0700 רק כ-20 איש. היוצאים אמרו שהמחשב התקלקל ורושמים את העוברים ביד, נו אז זה מסביר הכל.

נמשכת ההתעמרות באנשים שטוענים כי פניהם לעבודה באדמה אך בגדיהם נקיים מדי. חיילת חדת אבחנה מחזירה הביתה אנשים שנראים לה הדורים מדי לעבודת כפיים. זה חשוד מאוד. ברור שהפלסטינים כבר מצאו טריקים להערים עליה ועל תקנות האופנה של המשטרה הצבאית. נטע דיברה עם חייל תורן המת"ק על העיכוב בהעברת אנשים, אני דיברתי איתו על הבגדים – אך החייל במת"ק, עם כל הרצון הטוב שלו לעזור, לא ממש הבין מי אנו, מה מעשינו במחסום, למה לא נותנים לנו לעבור, והאם אנו בטוחות שמשטרה צבאית נטפלו לבגדים של הפלסטינים...

07:10 -  07:25 גם מחסום שקד מתעורר לאט

גם פה איחרו לפתוח ותור של זאטוטים ומבוגרים הצטבר מצד מרחב התפר, ושל עובדים בצד טורה. בערך בשבע ורבע התחיל המעבר, ברגוע, כולם יודעים מה מותר ומה אסור, רק בעלי אישורי מעבר מגיעים, אז מה רע? למה שיהיו בעיות? איזה כיבוש מוצלח.

07:25 – 07:50 מחסום יעבד-דותן

הכביש הצדדי ליעבד, העולה לעיירה מהכביש הראשי לג'נין,  נעול בפני מכוניות בזרוע ברזל כבדה וצהובה, מסימני ההיכר של הכיבוש. בנוסף עמד שם גם ג'יפ צבאי. שלא יעברו שם גם הולכי רגל, כנראה.

הגענו למחסום וגם כאן - הפסקת חיים. מכוניות ממתינות משני הצדדים, החיילים מתרגלים סוג של תקיפה והתגוננות, רצים עם הנשק, נופלים ארצה, כורעים, מכוונים עין בלתי מזוינת וכדומה. לבסוף התקבצו סביב מפקד זוטר, שכנראה סיכם את הסטוץ, והמשיך בדרכו. או אז המעבר נפתח ובזמן שהיינו שם התנועה זרמה בשני הכיוונים ללא עיכובים.

08:00 מחסום ריחן

חלפנו על פניו מבלי להיכנס למחסום הגדול והעסוק הזה. 7 רכבים מסחריים המתינו לבדיקהת המטען שלהן. החניון מלא וסתום. השרוול העולה מן הטרמינל די ריק מאנשים.

12.25  פנה אלינו אדם מודאג וסיפר שבנו בן ה 7 חולה ומוזמן לטיפול רפואי בבית חולים בגרמניה. הוא ביקש אישור לטוס עם הבן לגרמניה משדה התעופה בן-גוריון והביא איתו את כל המסמכים הדרושים. אבל כשנכנס למת"ק , שלחו אותו החוצה בלי להתייחס לבקשתו. לפני כן שלחו אותו מהמת"ק הפלסטיני למת"ק עציון ומעציון חזרה לפלסטיני. שוב נשלח לעציון וכשבא היום, סירבו לטפל בו.  דיברנו עם הקצינה ר' שהורתה לו להיכנס  ולהשאיר את המסמכים  והבטיחה לטפל בעניינו כדי שיקבל אישור.

צעיר,  שהוא ואשתו הוזמנו לטיפול הפריה בבית חולים בירושלים, סיפר שרק אשתו קבלה אישור כניסה. תחילה קיבלו שניהם אישור ליום אחד, למרות שבית החולים זימן אותם לחודש ימים, אחרי שיחה עם הקצינה ר' הם הוכנסו שוב, אך רק האשה קבלה אישור לחודש. אחרי שיחה נוספת עם ר' גם הבעל קיבל רישיון לחודש.

איש מבוגר, שבנו נפצע בתאונה ואושפז בירושלים, סיפר שהוא ביקש אישור כניסה כדי לסעוד את הבן, אך לא קיבל כיוון שהוא מנוע שב"כ. ר' אמרה שהבקשה תועבר לשב"כ ואחרי איבחון של השב’כ, הוא יקבל אישור.

אדם שבן משפחתו נעצר כשעבד בישראל ללא אישור, התלונן שאין  יודע איפה הוא עצור. הפנינו אותו למשטרת עציון. שם אמרו לו שהעצור נמצא בבית המעצר עציון ושמשפטו ייערך  ביום ראשון בבית המשפט בעופר.

לא הודיעו למשפחה על המשפט.