מת"ק

9:00 – 10:50

3 עמדות פתוחות. הרבה פלסטינים עוברים אך מהדיווחים שלהם זמן המעבר אינו ארוך: אומרים שאין הרבה אנשים בצד הפלסטיני ולוקח כ- 15 דקות לעבור.  לקראת סוף המשמרת עברה מתנדבת מהאקומנים ודיווחה שלקח לה 25 דקות.

בתחילת המשמרת אירוע משונה: אישה מבוגרת עברה יחד עם 2 גברים ופתאום רצו חיילים וטענו שלא נבדקה בשרוול שבצד הפלסטיני אלא עקפה אותו (איך אפשר?!). החזירו אותה, בדקו אותה, דרשו ממנה לחזור לצד השני ולעבור את הבידוק ובסופו של דבר הגיעה שוב ועברה לירושלים.

בסוף המשמרת: גבר כבן 45 הציג את האישור שלו ונדחה לאחור. כששאלתי את החייל בעמדה מה הסיבה השיב שהאישור כבר לא בתוקף. האיש נעמד שם בין העמדות, מקווה כנראה לנס. כמה דקות לאחר מכן הוביל אותו איש ביטחון אל חדר פנימי. 5 דקות לאחר מכן יצא איש הביטחון שכנראה הוזעק על ידי החייל שבעמדה 1 ושאל: "איפה השב"חניק?" הצביעו על בחור צעיר כבן 25 פרוע שיער והוא הוביל אותו דרך אותה דלת לחדר פנימי.

כעבור 15 דקות יצא משם עם שני הגברים, נופף באצבעו, נזף בהם, הזהיר אותם פן ינסו שוב להסתנן, ועקב אחריהם כדי לוודא שיחזרו לבית לחם.

הפעם היה מגרש החנייה מלא במכוניות פלסטיניות ביניהן מרצדס 300 מרשימה. רוב בעלי המכוניות כבר נכנסו למת"ק, יוצא מן הכלל היה ילד קטן שישב בגאווה מאחורי ההגה וצפר לעברי. אמו ישבה לצדו.

באולם ההמתנה ישבו רק שני דוברי ערבית והמתינו לחבר.

חיילת אדיבה ניגשה ושאלה אם היא יכולה לעזור לי, עניתי בשלילה אבל באדיבות כמוה.

ואז הגיע "מקרה". גבר צעיר, גבוה, דובר עברית, אחז בידיו מכתב מסובך ממשטרת ישראל. המכתב זימן אותו לבוא ביום מסוים בחודש מרץ. הוא סיפר לנו שאיש לא היה שם כשהגיע באותו יום. מישהו אמר לו לפנות לחיה אופק חברתנו ונתן לו את מספר הטלפון שלה. עוד נאמר לו שהוא חייב להתייצב בבית המשפט. היה לו אישור מעבר לישראל, לא הבנתי אם הוא היה זקוק לאישור נוסף או לחידוש. בכל מקרה, הוא עזב וחזר מאוחר יותר שמח וטוב לב: כשאמר לחיילים שהוא כבר בקשר עם חיה הם ביטלו את הזימון.

בדרכנו חזרה עברנו ליד בית אומר (הרבה אנשים משני צידי כביש 60 אבל שקט) ופנינו לרחוב קרני צור. חזרנו דרך הרודיון, הר חומה.

07:15  טנדר של משמר הגבול עוצר שני רוכבי אופנים בכביש העולה לקציר. רוכבי האופנים מסתובבים ונוסעים בעלייה. הטנדר מקפיד לנסוע באיטיות אחריהם, ואנחנו אחריו.

משמר הגבול זז הצידה כדי לאפשר לנו לעקוף אותו, בשל הנסיעה האיטית של רוכבי האופנים, ויתרנו על רצוננו לראות לאן משמר הגבול מוביל אותם, ועקפנו אותו.

07:30 מחסום טורה-קד

כאשר הגענו, 8 אנשים ישבו בסככת המתנה (מכולה). מכוניות הגיעו ואספו אותם לעבודה. רוב העוברים הם מכיוון טורה אל מרחב התפר.

אחד האנשים ניגש אלינו. בעבר פגשנו אותו עם בעיה דומה - הוא עובד בסיוד ובשיפוצים, בבית הספר וגם בשקד ובחיננית (הראה לנו את האישור המיוחד לכך, ושתוקפו חודש אחד).

הוא מספר שאמרו לו שהוא מנוע מעבר, "כי לא חזרת בלילה, אבל בגלל שהיום חג אני אעביר אותך".

הוא מספר שמדי פעם אומרים לו שהוא אינו מורשה לעבור, ושעליו ללכת למת"ק לחדש את אישור המעבר, למרות שהאישור שבידו תקף עדיין. לרוב הסיבה היא עונש על כך שאין רישום על שובו ממרחב התפר לטורה. לדבריו,  לא מעט פעמים המחשבים במחסום אינם עובדים ואז החיילים רושמים ביד את העוברים. להערכתו הרשימות הללו אינן מגיעות אל המחשב, ואולי אפילו מושלכות לפח, וכך הוא וגם אחרים נענשים.

העונש: לקיחת התסריח (אישור מעבר) לחודש או יותר.

גם הנסיעה למת"ק היא סיפור של יום שלם. פעם החייל לא נמצא, פעם אחרת הוא יצא ויחזור, "חכו! חכו! חכו!" ובסוף היום אומרים: "לכו הביתה תחזרו מחר".

08:10 עזבנו בדיוק כשעדר העזים התקרב אל השער בצד של טורה.

08:20  מחסום ברטעה-ריחן

שאלנו ונענינו בחיוב, שהשעון הוזז גם בשטחים הכבושים. היום משך המעבר קצר יחסית. מדדנו 10 דקות.

אין הרבה אנשים, המסדרונות נראים ריקים וגם הרעש המלווה את הימים הצפופים אינו נשמע היום.

היוצאים מן הטרמינל, בידיהם חגורות המכנסיים שהוסרו בגלל אבזם המתכת, נראים נינוחים. אף אחד מהם לא סיפר על עומס או צפיפות.

בל נטעה, הכיבוש במלוא כיעורו ורשעותו עדיין כאן.

08:45 עזבנו

14.10  יצא מהמת"ק זקן, שנראה אובד עצות. הוא סיפר שקיבל רישיון כניסה לירושלים כדי לעבור ניתוח בבית החולים סנט ג’והן (במזרח ירושלים) וגם רישיון לאחד משני בניו, ללוות אותו. אבל התברר שהבן הזה לא יוכל ללוותו ולכן הוא ביקש  רישיון לבן השני. סירבו לו. לא הסבירו מדוע. שלומית דיברה עם הקצינה ר', שתמיד מוכנה לעזור, והאיש הוכנס שוב למשרד ואחרי זמן קצר יצא מרוצה. הבן קיבל רישיון.

צעירים נוצרים ביקשו רישיונות כניסה בחג הפסחא לבית לחם ולא קיבלו, למה? אינם יודעים. ביררנו, ונאמר לנו שנציג הכנסייה הוא זה שחייב להתקשר ולבקש את הרישיונות עבורם. הם התקשרו אל הנציג, הוא דיבר עם המת"ק והם יקבלו את הרישיונות.

פנה אלינו אדם מבוגר והתלונן שהחרימו לו ציוד לסלילת כבישים.  הוא עבד בסלילת כביש, אשר מומן על ידי גוף בינלאומי שהעניק את המימון לאחת העיריות הפלסטיניות. כבר שלושה שבועות הוא מנסה לקבל את הציוד בחזרה ולא מצליח. לא הועילו גם פניותיו של  עורך הדין שהוא שכר. 

פלסטינים שפגשנו סיפרו שהשבוע הושמדו אלף עצי זית של תושבי כפר ליד גוש עציון.

אתמול נהרג צעיר פלסטיני מירייה בנשק חם בצומת דורה – אל פאוור על כביש 60. והיום?! היום כולם בכוננות ועצוב וכבד בלב. אם תקראו עד הסוף את הדו"ח תסכימו איתי שאדמונד לוי טועה – יש כיבוש!!!

מה עשינו היום במשמרת (סיפורי כיבוש)

מחסום מיתר 

ברבע לשבע כל הפועלים עברו ומחכים להסעות....  עבודות העפר נמשכות, וכך גם הלכלוך.

כביש 60, דרום הר חברון

חירבאת טוואני -  הליווי הצהלי של הילדים ההולכים ברגל מאום טובא לבית הספר הבוקר מגיע בזמן. אנחנו מנסות לטפל בבקשת הפלסטינים להסדיר נסיעה ברכב של הילדים לבית הספר. בינתיים אנשי המנהל האזרחים עונים בשלילה – ביקשנו מגבי לסקי, עורכת הדין שלנו, שתכתוב כמה מכתבים. נראה מה יהיה. משנת 2004  הילדים הולכים לבית הספר  בלווי של הצבא. לא יותר פשוט למצוא את הפורעים של חוות מעון ולפנותם מהמקום? הם נמצאים על קרקע פרטית, ראו דו"ח טליה ששון.

צומת זיף – פה לראשונה אנחנו רואות את הכוננות המוגברת של הצבא – רכב לפנוי הפגנות בתמונה משמאל , רכב של משמר הגבול ועוד כיתת חיילים עומדים ליד המחסום – אנשים לא עוברים ותנועת כלי הרכב מעטה.

צומת  הכבשים  - אנשי משמר הגבול נמצאים מתחת לפילבוקס ועוצרים אופנוע פלסטיני, בודקים אותו ומשחררים מיד כשרואים אותנו.

צומת הכניסה  לקרית ארבע על כביש 60

אחרי תחנת הדלק – מתחת למצפה אביחי, לפני גבעת ממרא  - יש חלקות אדמה של משפחות פלסטיניות. בערך 30  דונם.  מזה 13 שנה הם מנועים מלהיכנס ולעבד את אדמתם. היום הם הגיעו עם טרקטורים לנסות להיכנס ולעבד את האדמה לאחר שהמת"ק הפלסטיני תיאם עם המת"ק הישראלי. הם הגיעו לשער הכניסה  והביטחון של קריית ארבע מנע מהם לעבור. שלוש שעות הם כבר מחכים כשאנחנו פוגשות אותם, מנסים בכל דרך שהם יכולים לשכנע את המת"ק הפלסטיני שיתאם שוב עם המת"ק הישראלי ולשווא. רואים את הייאוש וחוסר המוצא בעיניים.  הפננו אותם ל" יש דין".  הם דיברו עם מ' מ"יש דין" בנוכחותנו ונקווה שמשהו יצלח.

חברון

אנחנו הולכות לבקר את המורות בבית ספר קורדובה. המעקה נצבע שוב  במדרגות שעולות... והאפרטהייד נראה חגיגי.  שוב הדרישה שאנחנו לא מצליחות למלא... שיעורים בעברית...

גדר האפרטהייד הירוקה שבצידה המזרחי של רחבת מערת המכפלה נוצצת בשמש.

עיקול 160 - רשומון הכיבוש ממשיך. קצת לפני  המחסום, פלסטיני עוצר אותנו ומספר שחמישה ילדים קטנים בני תשע ועשר מבית הספר לבנים 'אסיסיא' שבשכונת ג'בל גוהר זרקו אבנים על המחסום, ובתגובה נכנסו החיילים לבית הספר  וריססו אותו בגז מדמיע. בתגובה לריסוס סגרו המורים את בית הספר ויש שם עכשיו שביתה. אמבולנס הגיע לפנות את התלמידים שנפגעו .

אנחנו מגיעות למחסום – השער פתוח, שלוש ניידות משטרה ועוד רכב צבאי, קצינים בדרגות גבוהות נמצאים במקום – כולם ללא קסדות (הקסדות נחות על הבטונדה בתמונה משמאל) , כולם נינוחים, חלקם שותים קפה, על הכביש מפוזרות כמה אבנים קטנטנות. לשאלתנו כמה ילדים היו פה – הם עונים 50 - 100 ילדים. (אנחנו לא רואים אף ילד כמעט ומעט מאוד עוברים ושבים) השער עדיין פתוח ושני חיילים הלכו לתוך השכונה, עומדים אחרי המכולת הראשונה ואחר כך יוצאים החוצה.

מה היה שם באמת? תחליטו אתם על פי שתי הגרסאות. אני על פי הממצאים בשטח  נוטה להאמין לפלסטינים. אחד מהחיילים בודק באייפון שלו אם היה דיווח בוואלה או בYENT

שגרת כיבוש ? 

אורחים: ניר ודליה – עיתונאים מ"הארץ"

09:30  15:00

מעבר מיתר

שלושה אוטובוסים של ביקורי משפחות אסירים עומדים במעבר. נבנתה גדר חדשה בסככה שמחכים בה הפועלים  הפלסטינים בדרכם אל הקרוסלה ואל השרוולים שיעבירו אותם בסופו של תהליך ליום עבודה בישראל. בשטח יש לכלוך אין סופי במגרש החנייה, ריח מצחין מנחל חברון, השירותים דווקא בסדר.  ועבודות עפר בלתי פוסקות להעברת החול..... לפנינו בתור  5 משאיות. בשעה שאנחנו שם רק פלסטינית אחת יפה עוברת ועוד סוחר – כולם אומרים שבבוקר היה בסדר. ורק אחד מתלונן שוב על שהוא מנוע שב"כ ולא יכול להתפרנס.

אין חדש תחת השמש ואין סיפורי זוועות, יש רק הכיעור הנורא וההתייחסות הדמונית מראש.

דרום הר חברון

כביש 60  וכביש 317  - מעט מאוד רכבים צבאיים.  הרבה מאוד שלטים אדומים שמזהירים מפני הכניסה לשטח A . שיטת הקנטונים  מורשת מדרום אפריקה – מקטינים את שטחי A ומגדירים אותם – ואפשר יהיה להפקיע את כל היתר......( ככה זה כשמושפעים  מ"אדוני הארץ")

חברון

ליד תחנת הדלק  בקרית ארבע חמישה רכבים של חברת חשמל מקבלים תדריך מאנשי המת"ק ונכנסים בשיירה לחברון דרך החסימה שליד גבעת  האבות – מתכננים עבודה גדולה ו"זוכים" להגנה של הצבא – לא ביררנו איזה סוג של עבודה.

מבית המריבה יוצא הפטרול של הצבא. את יתר המחסומים  מאיישים אנשי משמר הגבול.  ליד בית המריבה פלסטיני מספר לנו על קשיים של איחוד משפחות בין פליטים בירדן ובין אזרחים פלסטינים – ביקשנו שיצלצל בערב ויספר יותר – אולי נוכל לעזור. 

גדר האפרטהייד החדשה  ליד מערת המכפלה ובדרך אליה שוב מוכיחה את זוועות העיר הזאת ששגרת הכיבוש "ללא דם"   מכניסה את כל היושבים בה למעין אדישות.

במחסום בית חגי - הזכר היחידי להפגנה הגדולה שהייתה שם ביום שישי אלו קופסאות שימורים ריקות של החיילים.

זוועות קטנות של יום חולין.  

מחסום עאנין 05:55
[בתמונה: שחר מעורפל במחסום עאנין]

המחסום עובד, אנשים מכפר עאנין (בגדה) כבר יוצאים ממנו לכיוון מרחב התפר, באמצעות אישורים חקלאיים או תעסוקתיים. לפי מספר היוצאים המצטמצם (היו גם שלא הורשו לעבור והוחזרו אל הכפר) נראה שפג תוקפם של אישורי המעבר שהונפקו במיוחד לעונת המסיק (שהסתיימה).ואכן משיחות עם אנשים ועל רקע ריבוי פניות אלינו לעזרה בהשגת אישורי מעבר, נוצר רושם קשה שהכובש מצמצם יותר ויותר את מספר הזכאים לאישורים. בעיקר מדובר בפלאחים שמורחקים מאדמותיהם. מקור פרנסה, גאווה, תמצית המסורת והקיום שלהם.
 

מרחב התפר הוא האזור שנחתך מהכפרים הפלסטינים על ידי גדר ההפרדה, שהוקמה כדי לספח את ההתנחלויות לשטחי C, שבשליטת ישראל. כל חלקת אדמה במרחב התפר ששייכת לתושב הגדה, מזכה את בעליה ובני משפחתו הקרובים ב X אישורי מעבר אליה לצורך עיבוד חקלאי. לחלקה גדולה נותנים יותר אישורים מאשר לחלקה קטנה. לפני הכיבוש והגדר כל בני המשפחה יכלו לתרום את חלקם בעבודות החקלאיות השונות באדמות המשפחה. כיום הכובש (שאולי במקרה חומד את האדמה לעצמו?) מקשה יותר על פלאחים לצאת לאדמותיהם, בין אם הם בעלי האדמה החוקיים או יורשיה (שאינם הבעלים שלה), או שכירים. פתאום לא מחדשים להם את האישורים. הם הופכים להיות מנועים מלגשת לאדמתם. למה? לא אומרים.

זה גם סיפורו של פאדי, יליד ותושב עאנין בן 34, נשוי ולו 3 ילדים. אחד מהם, בן 9, נפל לקרקע מקומה שנייה ונפגע במוחו. בחודש שעבר פגשנו אותו במחסום, סיפר  שאשתו לא מקבלת אישור מעבר כבר יותר משנה. שתוקף האישור שלו עומד לפוג והוא חושש שלא יחדשו לו (ואכן לא חידשו). ביקש עזרה. גם לאביו ולשני אחיו (ארבעתם היחידים שמעבדים את אדמת המשפחה, האב הוא הבעלים החוקי שלה) לא מחדשים את האישור. למה? לא אמרו. הוא הלך לקישור (אירטיבַּת) הפלסטיני, אמרו אתה מנוע מלעבור למרחב התפר. למה. לא יודעים. הלך למת"ק סאלם אמרו אתה מנוע. למה? לא מגלים.  

בירור במינהל האזרחי (גוף צבאי שמנהל את חיי הפלסטינים בשטחים הכבושים) העלה גרסה מעניינת אחת: אשתו נתפסה עוברת במחסום בניירות מזויפים (אז זה עונש). פאדי נשבע שלא היה כדבר הזה. גרסה מעניינת אחרת: מכסת האישורים על אדמת משפחתו מלאה. פאדי לא מבין, מי הוא זה שקיבל אישורים לאדמת משפחתו? הרי רק הוא ואביו ושני אחיו מבקשים לעבד אותה. אף אישור לא ניתן ולא חודש לאיש מארבעתם. תביני, הוא אומר בטלפון, אני לא יכול לנסוע שוב ושוב לסאלם, אין לי כסף למוניות. וגם לא אומרים לי למה אני מנוע. תעזרי לי.

 מחסום שקד- טורה  07:00

[בתמונה: קטע מ"שרוול" להולכי רגל]
במחסום בצד של הכפר טורה (גדה) עומד אמבולנס צבאי ולצידו רכב של חבלן משטרה, על שפע האנטנות והמתקנים והאביזרים שלו. לא הבנו למה. החיילים עובדים ברגוע. האנשים עוברים מפה לשם כבכל יום. שעת פתיחת המחסום מלאה אקשן. אבל בעוד ¾ שעה המחסום יתנמנם והחיילים יפהקו. זה מחסום קטן למדי, משתרע על פחות מדונם, אבל הוא דחוס עד להתפקע בגדרות מסולסלות וישרות, רמזורים, תמרורים, שערים, ביתנים, בטונדות, שלטים, סככות וסוככים ועוד ועוד מתקנים שאין בהם צורך אמיתי, הכל בצפיפות רבה והכל זועק תכנון מושחת ובזבוז כספי משלם המיסים וטמטום, לא בהכרח לפי סדר זה.

מחסום ריחן-ברטעה 07:45 

אספנו במחסום שתי נשים תושבות הגדה, האחת עברה השתל מוח עצם וצריכה להגיע לבית חולים רמב"ם לטיפול, השנייה מלווה אותה. עברנו דרך מתחם המשאיות ואחד הממונים של חברת האבטחה המנהלת את המחסום ליווה אותנו ביעילות ובאדיבות.

14.20  שלושה בחורים צעירים נגשו אלינו. עיניהם הביעו ייאוש.  סיפרו שהם מתפרנסים ממכירת ירקות. היום החרימו להם משאית עמוסה בירקות שהם התכוונו למכור. פקח של המנהל האזרחי עצר אותם  והחרים את המשאית  על כל תכולתה כיוון שהם ”עסקו ברוכלות ללא רישיון”. הוא הסכים לשחרר את הסחורה כדי שלא תרקב והסכים שהם עצמם יסיעו את המשאית לעציון, למקום שבו מוחזקות המכוניות המוחרמות, ולא ייאלצו  להזמין גרר שיעלה להם אלפי שקלים, אבל את המשאית עצמה לא הסכים לשחרר. ניסינו לעזור לשחרר את המשאית. דיברנו עם הבחור שהחרים, אך ניסיונות השכנוע שלהם ושלנו לא הועילו. טלפנו לכל מי שקווינו שיעזור וגם לחנה.  אולי בהשפעתה , הסכימו לשחרר את המשאית ביום ראשון.

בזמן שהותנו במקום הגיעו אנשים שביקשו רישיונות כניסה. הם הוכנסו מייד ויצאו מרוצים כעבור זמן קצר.

מת"ק עציון
14.10  במגרש חנו מכוניות רבות. כנראה שאנשים רבים ראו את ההודעה שקבלת הקהל מסתיימת ב 14.30 והשתדלו לבוא לפני כן. כשהגענו, יצאו צעירים אחדים שקיבלו כרטיסים מגנטיים.

14.20  פנה אלינו אדם מבוגר שסיפר שאשתו מתה אתמול ושבנו חולה מאוד ומאושפז ב”הדסה” בירושלים.  הוא ביקש רישיון כניסה כדי להיות ליד בנו.  גיסו, שבא יחד איתו, ביקש גם הוא רישיון כדי שיוכל לעזור לאב ולהחליפו ליד החולה. האב קיבל רישיון ל 3 ימים. הגיס לא קיבל. אחרי טלפונים רבים ופקס שהגיע מ”הדסה”, ניתן לגיס רישיון לשבוע.

מחסום בית לחם
07:10 אנחנו מגיעות בתוך המון בני אדם שכבר יצאו ומדווחים על בוקר שהיה יחסית טוב. בפנים אין אף אחד, אבל אחרי כמה דקות שוב האולים מתמלא. לא שומעים קולות של מצוקה בצד השני, בצד שלנו המעבר מתנהל במהירות. נראה שהשיטה החדשה של בדיקת אצבע במקום ה"בסמה", בדיקת כף היד, מייעלת את המעבר בהרבה.

07:20 המעבר נגמר לעת עתה והחיילים יוצאים. חלון אחד נשאר פתוח.

8:20 מת"ק עציון. כמה וכמה אנשים ניגשים אלינו לעזרה במצבם כמנועי שב"כ. בפנים אין איש. כעבור כמה דקות באים שני אנשים ומבקשים שנעורר את החייל בחלון. טלפון לקצינה בפנים והחייל מתעורר ומכניס אותם. הוא שואל מי אנחנו, והאם אנחנו רוצות להיכנס? אחרי הסבר על זהותנו האמיתית הוא לא רואה שום מניעה להכניס אותנו גם ואכן יש לנו הכבוד המפוקפק להיכנס לחדר עם החלונות לקבלת קהל. יושבים שם פחות מ-10 אנשים בפנים כועסות כי לא ידעו ששעת ההתחלה למתן כרטיס מגנטי חדש היא 12:00 בימי ראשון. אמנם יש הודעה על כך בחדר ההמתנה אבל זה לא צפוי. אשה צעירה בלי כיסוי ראש, לא הייתה כאן בשנתיים האחרונות וממהרת לעבודה. היות ואין לה ברירה, וזה היום שלה, היא מתיישבת להמתנה של שעות עד שהחייל יבוא.

בחוץ ממתינים לנו עוד הרבה אנשים ואנחנו חוזרות לסביבות 9:45.