מעבר איטי

מחסום עאנין 0550 – 0810

היום היינו רק במחסום עאנין במשך שעתיים ומשהו. תושבי עאנין בדרכם מהכפר אל מרחב התפר יכולים לעבור במחסום זה פעמיים בשבוע. הוא נפתח למענם בימי שני וחמישי, למשך חצי שעה בשש בבוקר ובשלוש אחה"צ. התנועה כאן היא על פי רוב חד סטרית: בבוקר יוצאים תושבי עאנין למרחב התפר, אחה"צ הם שבים הביתה לעאנין.
הבוקר הבדיקות היו איטיות באופן מיוחד. חיילי המחסום, ובעיקר חיילת מ"צ, השקיעו הרבה מאמצים (שאלות) כדי לגלות מי הולך לעבוד ומי עובד עליהם.

הראשונים לעבור היו סבתא (73) ונכדהּ (26), בדרכם לביקור משפחתי באום ריחן. עברו. האחרון לעבור היה צעיר שתחילה סורב, המתין ואז עבר. ביניהם יצאו במרווחי זמן משמעותיים: "הקבועים" שקשה להטיל ספק בחקלאיותם; אלה שבגדיהם קצת מלוכלכים והשקיות שלהם קטנות ועל כן קצת קשה לחשוד בהם; כאלה שבגדיהם נקיים ובכל זאת
שכנעו את החיילים בניקיון כוונותיהם; ומעט צעירים. מהם כמה שלא הלכו לעבוד את האדמה.לא יכולנו לראות כמה סורבו כי הבדיקות התנהלו במרכז המחסום, הרחק מאיתנו.

"היא מחזיקה חמש דקות כל אחד," אמרו העוברים על החיילת מ"צ. זה מסביר למה מעבר של 60 אנשים, שברגיל נמשך חצי שעה +, לקח היום שעתיים. יצא בחור ופניו מכורכמים. "מה קרה?". החיילת שאלה אותו מתי הוא יחזור. לא הבין טוב את העברית שלה והתבלבל. אמר "בארבע." היה צריך להגיד שלוש וחצי. לחיילת זה הספיק.
"ארבע? תחזור אחורה."הלך לאחור, אחר כך חזר, התחנן, הואילה להעביר אותו.

בירור אצל רשויות המת"ק (מאוחר יותר בעזרת חנה) העלה כי עכשיו מקפידים יותר לברר לאן כל אחד הולך. בעלי אישורי תעסוקה צריכים לעבור במחסום ברטעה המרוחק מאוד. הם מנסים/מעדיפים לעבור כאן כי לפעמים יש חיילים שמסכימים. בעלי אישור חקלאי, שלא נראה כי פניהם לעשֵב את הכרם, בעיקר צעירים, מתוחקרים ואז עוברים או נשלחים לאחור.

כיוון שגדר ההפרדה היא החסימה הפיזית האחרונה בדרך מהגדה לישראל, המעבר לארצנו בכוונות זדון מסוכל בעזרת היוזמה היסודית שהפגינה המ"צדניקית. "היא עושה בדיוק מה שנדרש ממנה," אומרות רשויות המת"ק, "אלה הנהלים."

אם זה נכון שהצבא קורא את הדוחות שלנו אז מוטב שלא נפרט כאן את כל מה שלמדנו, שמענו, ראינו.

משמרת שחר - מהומה ובלגן

במחסום מופרט זה, המנוהל ע"י חברת מודיעין אזרחי, עוברים פועלים פלסטינים בעלי אישור שהייה בישראל, מאזורי טולכרם, ג'נין וכפרים אחרים בגדה, בדרככם לעבודתם בישראל. בדרך כלל בימות השבוע אמור השער להפתח ב-4:00. ביום שישי ב-5:00.

5:05 השער נפתח באיחור של 5 דקות, ואנשים פורצים בריצת אמוק אל תוך המתקן. קריאה בכריזה, “לא לרוץ! ללכת!" מאטה את הנגלה השנייה.

שער הנשים לא נפתח. אני ניגשת למשרדי מודיעין אזרחי במתחם. שני שומרים חמושים עוצרים אותי בכניסה לחצר. אני שואלת מדוע לא פותחים – הם עונים כן פותחים, פתוח עכשיו. אני מדגישה: השער לנשים? הם עונים -כן! אני חוזרת למקומנו – לא שער פתוח ולא נעליים. שוב למשרדים. מבקשת מהשומרים לקרוא למישהו בעל סמכות. מגיע בחור צעיר. לדבריו: א. אסור לנו בכלל לגשת לגדר המפרידה את הצד הפלסטיני משלנו. ב. אין דבר כזה שער נשים ומעולם לא היה – והוא כבר 3.5 שנים עובד במקום. לשאלתי - ומה עם השער הנפתח בימי ראשון ודרכו עוברות נשים? לא מוכר לו, לא יודע, לא יפתח. לדבר אל הקיר. בעבר כבר קרה שנשים פלסטיניות סיפרו לנו ביום ראשון שביום שישי לא נפתח שער הנשים. האם זו המדיניות בימי שישי? יש לברר.

כשחזרתי למקומנו (האסור) – דיווחו ליאורה ואנלין שהנשים שחיכו לשער התייאשו כנראה, ונדחקו לבסוף דרך פרצה בגדר. מה פרצה – מרחב. כעשרה מטרים של גדר היו חסרים הפעם. עוד אנשים הגיעו מהצד, החנו מכוניות – והופ – פנימה.

הפרצות החוזרות ונשנות בגדר הן צרה גדולה במחסום זה. בגללן מתחוללים מהומה ודוחק בקרבת השער. בעבר אנשים כבר נרמסו באופן אנוש וגם דווח על מוות מהתקף לב וממחנק. בימי ראשון, ימי העומס הגדול, עוברים במחסום זה בין 4,000 ל-5,000 עובדים. עם פרצה בגודל כזה שוודאי לא תתוקן בשבת - אני צופה מהומות קשות ביום ראשון.

בשעה 5:30  פחת הלחץ במסלול המוביל אל המתקן. עברנו לצד היציאה מן המתקן לכיוון ישראל. בדרכנו לשם תהתה ליאורה: מדוע הריצה והדוחק בתחילה, כשכבר ב-5:30 אין לחץ במסלול. כשהגענו לקרוסלה ביציאה, ולמעשה עוד בדרך, כמעט כל אדם שפגשנו יצא כשהוא מקלל ונסער. פתחו רק 3 אשנבים לכל הקהל העצום. הדוחק נורא. אחד אמר "עדיף המוות מלעבור במעבר הזה בבוקר". המלה הנפוצה ביותר בפי היוצאים – בלגן. אחר טען – בפנים ממש מלחמה. שלישי, דובר אנגלית, אמר – זה בגלל חוסר משמעת שלנו. מכל מקום אדם שיצא ב-5:50 סיפר שהגיע למחסום בסביבות 3:30 כדי להבטי את מקומו בין הראשונים. אם לא יצליח לצאת עד 6:00 יפסיד את ההסעה למקום עבודתו. הוא נכנס בסביבות 5:10 מכאן ששהה במתקן 40 דקות!

ברור לכן מדוע רצים. כשפותחים ב5:00 ועוד מאחרים לפתוח, כל מי שחייב להיות ביציאה ב-6:00 חרד ליום עבודתו ונדחף ודוחף.

6:15 יצאנו לכיוון ג'וברה לראות בעינינו את פלא הגדר שהוסרה. פגשנו בקבלנים שתפקידם לפרק את קטעי הגדר שאינם נחוצים עכשיו. סופר לנו שיוסרו גם קטעי הבטון ואפשר יהיה לחרוש את השטח.

6:40 יצאנו בדרכנו חזרה.

9:00 – 11:00

רק שני אשנבים פתוחים ורוב הזמן נוצר תור של פלסטינים. פעמיים במהלך המשמרת נעמד קצין משטרה בשער המפריד בין שתי העמדות והעביר את הפלסטינים בזריזות אחרי מבט חטוף באישור שלהם. שאר הזמן הם נאלצו להמתין לבדיקה המייגעת במחשב וגם להניח את האצבע לבדיקה הביומטרית.

מתנדבת מהאקומנים אמרה שלקח לה 35 דקות לעבור.

בפעם השנייה שקצין המשטרה החליט לזרז את העניינים עמדו במחסום 14 נשים (קבוצה של דוברות אנגלית בהנחיית יעל), הן היו עדות בבירור לקרקס הזה, למשחקי הכוח של הכיבוש ולחוסר האונים המוחלט שבו נמצאים הפלסטינים. הרי האקט ההומניטרי כביכול הבא לזרז את המעבר ולדלג על הבדיקות הרגילות מייתר אותן לחלוטין ומדגיש עד כמה הן נועדו רק לאמלל את הנכבש.

עזון עתמה, חווארה, עווארתא ובית פוריק

יום ה'  02.05.2013 בוקר 

צופות ומדווחות: אסתי א. ונאוה א.

שבוע קשה בעוטף שכם אך בשטח אין כמעט עדויות לכך. בצומת זעתרה/תפוח שיגרה, שדות החיטה שבצדי הדרכים מחכים לקציר ורק על הכבישים ניכרת נוכחות ערה יותר של רכבים צבאיים "להגברת תחושת הביטחון".

06:15 עזון עתמה: כמעט ואין פועלים בשרוול המוביל אל הקרוסלה. אלו הממתינים להסעה אומרים לנו כי אתמול היה בלגן גדול. המילואימניקים העומדים במחסום אינם יודעים להסביר למה היום אין לחץ.

עבודות העפר  בדרך לשערי תקווה נמשכות במרץ רב.

מעבר שומרון :אין משטרה ביציאה מישראל.

06:50 זעתרה/תפוח:תור ארוך של מכוניות. חיילי כפיר עומדים במחסום. אינם בודקים תעודות אך גם שיחה קצרה גורמת בשעת בוקר זו לעומס. ליד הטרמפיאדה בה נדקר המתנחל עומד חייל וגם בעמדה ממול. על אחד מהשלטים הכתובים בערבית רוססה הכתובת "נקמה".

מחסומי יצהר/בורין:רכב משטרתי חונה לצד הכביש המוביל ליצהר.

ניסינו לאתר את השדות השרופים שנראו בטלוויזיה אך מהכביש הכול נראה פסטורלי.

על ציר מדיסון ובצומת איתמר הטרמפיסטים עומדים בביטחון .

07:20 בית פוריכ : אין חיילים.

בכפר הילדות הולכות לבית הספר נושאות פרחים. לא הצלחנו לברר איזה חג היום.

ידידנו בכפר ספר כי ביום הקודם פרצה שרפת קוצים ליד גדעונים. המתנחלים הכו את הפלסטינים שעלו לסייע בכיבוי הדלקה.

07:25 עוורתא :הזרוע הצהובה עדיין חוסמת את המעבר. על הדרך המובילה אל הזרוע הונח גוש אבן ענק נוסף.

07:30 חווארה:כבר מרחוק נראה התור בכביש המוביל לשכם. להפתעתנו אין כלל חיילים בעמדות בכיוון לשכם אך יש חיילים בכביש היציאה. הפלסטינים, מתוך הרגל, רואים את החיילים ומאיטים וכך נוצר התור. נראה שהחיילים עומדים שם בעיקר כהצהרה כי הם אינם מציקים למכוניות העוברות.

בעלייה לברכה – חייל .  בטרמפיאדה ממתין מתנחל וממולו על המגדל – חייל.

07:45  זעתרה/תפוח:שני חיילים במחסום  אך אין הפרעה לתנועה.

מעבר שומרון:תנועה שגרתית.

14:40 

בפניה מכביש 55  לכביש  60 ,  3 חיילים, שלט "מחסום לפניך"  ודוקרנים על הכביש.

עצרו וביקשו תעודות זהות. עצרו כל רכב שעבר ובדקו . המכוניות הפלסטיניות נסעו לכיוון סרה

כך שלא ראינו אם נמנע מהן לעבור פה, אך כנראה שכן.

לשאלתנו האם זה לא תפקיד שוטר, ענו: ביהודה ושומרון אנחנו גם המשטרה .

בקצה השני של הכביש הזה , אחרי יצהר ולפני הפניה לחווארה

האמר חוסם את הכביש ולא מאפשר מעבר לרכבים הפלסטינים .

יכול להיות שנמנעת כניסה לכביש הזה בגלל יום האדמה והתנחלות יצהר שכאן ?

מחסום חווארה

4 חיילים על הכביש בכביש היציאה משכם , מסתכלים על התנועה ונראה שעוצרים אקראית , בעיקר כשיש צעירים ברכב .

בזמן שהיינו הבדיקה של התעודות די מהירה.

מחסום בית פוריכ - פתוח , אין נוכחות צבא

כשחזרנו - עדיין החיילים במחסום חווארה  וההתנהלות כמו קודם

ההאמר שחסם את כביש 60 איננו . רצינו לראות אם לרכב ישראלי יתנו לעבור אבל הם כבר אינם פה  ומכוניות עוברות פה כרגיל .

אולי הם עברו לשמור בכניסה להתנחלות יצהר ? לא בדקנו .

מחסום זעתרה/תפוח

כעשרים מכוניות בתור , התנועה איטית ובסוף השיירה , במחסום,

3 שוטרי מג"ב עצרו משאית עם רהיטים , הורידו את חמשת הנוסעים הצעירים ממנה

ועושים חיפוש גופני על כל אחד , בתורו, הפנים אל הגדר , ידיים ורגליים בפיסוק - ממש כמו בסרט .

אח"כ , חיפוש ברכב עם הנהג  .

בינתיים הרכבים שמגיעים ממשיכים בנסיעה .

חבלה,ג'בארה-שער הילדים, מעבר כפריאת/תאנים, יום ה', 28.3.13 בוקר

משקיפות: חנה א., חנה פ. (מדווחת), נאדים

חבלה

6:50 - השער פתוח, בתור כ-30 איש וכן מכונית ועגלות. הבדיקה מתנהלת לאיטה.איש מוחזר לאחור ומחזירים לו את ת.ז., אנו שומעות מרחוק "הייתי במת"ק וזה לא עזר". אח"כ הוא מביא איזה בוס שמנסה לדבר עם החיילים, אך ללא הועיל.

רבים יוצאים עם אופניים, יוצאים טרקטור עם עגלה,סוס ועגלה ומכונית.

7:15 -מגיע אוטובוס עם בנות, הנהג נכנס לבדיקה, חוזר אחרי 8 דקות. עכשיו מגיע מיניבוס עם בנים, הנהג נבדק מיד. טנדר עמוס שתילים יוצא, עדר כבשים יוצא למרעה.

עקבנו אחרי פועל, מהגעתו עד צאתו עברו 25 דקות.

המשכנו עם נאדים, עברנו את ג'יוס. ב-7:50עצרנו ליד שער פאלמיה. השער פתוח אך איש לא נראה. מסביב שדות הזעתר נותנים את ריחם. בכפר גמאל עצרנו לקפה ושוחחנו עם בעל החנות. הוא סיפר שרוב תושבי הכפר עובדים בישראל, כי אינם יכולים להתפרנס מחקלאות.

8:45 -הגענו לשער הילדים של ג'בארה, שער 753#, דרך כפר סור וא-ראס. בקשנו לעבור. החיילים לקחו מיד את ת.ז. שלנו והלכו לטלפן. בינתיים כ-8 חיילים, רובם דתיים, החלו לחקור אותנו. הם לא הבינו למה אנחנו קוראים למצב הנוכחי כיבוש ושאלו חזור ושאול אם קראנו את התנ"ך. השיח היה כמו שיח חרשים. חייל אחד סיפר כי ג'בארה עוברת להיות חלק משטח Aשל פלסטין. כמובן שלא נתנו לנו לעבור ואחרי שהחזיקו קצת בתעודות שלנו, יצאנו לכיוון מעבר כפריאת/תאנים. עצרנו בשופא וראינו את הבטונדות שבעבר מנעו את המעבר משופא לעיזבט שופא. הגענו למעבר תאנים ושם ראינו כי ביטלו את השער לג'בארה מכביש 557 והיא מוקפת גדר.

מחסום טורה – שקד 0730 – 0810

בערך בשבע ועשרים חלפנו ליד בית הספר באום ריחן וראינו את הילדים נכנסים לבניין. רק אז תפשנו, שהיום הוא אולי "שבת" מבחינתנו, אך יום חול רגיל בגדה. אנחנו רגילות לצאת, כל השנים, רק בשבתות, והנה היום נראה מהו יום חול רגיל.

במחסום יש פעילות ערה, בשני הכיוונים. מכוניות רבות יחסית לשבתות. אדם אחד מספר לנו על מחסום זמני שהציבו היום בכניסה צדדית ליעבד, וכתוצאה היה צריך לעשות עיקוף גדול והדרך שלוקחת לו כעשרים דקות ברגיל ארכה היום שעתיים. נראה שבמחסום הזה המעבר לרוב לא מעוכב. נהג אחד יוצא ממכוניתו והולך להיבדק . הוא שב לאחר 12 דקות, מסתובב לאחור ולא עובר במחסום. לא הצלחנו לברר מה קרה. זמן מעבר של מכונית אחרת שמדדנו היה 5 דקות. גם עדר העזים עובר במהירות.

מחסום ברטעה – ריחן 0820 – 0915

החניה מלאה במוניות ונהגים, מוכר קפה וסיגריות. בירידה בשרוול הבחנו בהמון עצום בפתח הטרמינל מצדו השני – אלה המבקשים להכנס למרחב התפר. כל אלה מחזות שלא נראים בשבתות. בטרמינל פתוחים שני אשנבים. מספרים לנו על המחסום המאולתר ביעבד ופקקי התנועה שנגרמו עקב כך. להרבה אנשים לקח שעה וחצי לעבור את הדרך הקצרה הזו של מספר דקות. בריחן עצמה כ – 25 דקות, ועוד כל המחסומים שלפניו. כל היוצאים מחווים בידיהם תנועות של ייאוש ותלונה. אנחנו מדדנו כעשרים דקות מעבר בטרמינל בסביבות 0845, אז נחלש זרם היוצאים ואשנב אחד נסגר. כנראה רוב התלונות בגלל המחסום ההוא ביעבד. היום רובה ככולה של התנועה הוא מהגדה אל מרחב התפר, ורק מעטים בכיוון ההפוך.  

"נותנים אישור ולא מכבדים אותו" כי: היום מסננים" 

אולי בגלל שלפני שבוע היה בלגן בהר הבית, אולי בגלל החמסין, אולי בגלל שהשיטה פורחת, היום החליטו גבוהה מלמעלה שמשנים את החוקים. רק שלא הודיעו מבעוד יום לאנשים שכפופים לחוקים  האלה. היום, יום שישי יום התפילה והסידורים, יצאה הוראה מגבוה (איפה זה?) שמעבירים לתפילה רק נשים, וגברים מעל גיל 60. אחרים, שיש להם רישיונות קבועים (אישור מעבר לסוחר) לא מורשים לעבור; אלה שקבעו פגישות מבעוד יום וטרחו והביאו את כל האישורים וקיבלו אישור מיוחד ליום זה (למשל בקונסוליות או לבדיקות בבתי חולים) לא עוברים.

בשעה 9:00 האזור שמעבר לקרוסלות הקדמיות הומה שוטרים כחולים וגם אנשי מת"ק בדרגים שונים, אך אלה נאלמים (פרט לבחור צעיר ואדיב) ומותירים את הניהול למשטרה (?) ובמיוחד לקצין שמסרב לדבר איתנו ונוהג בכולם באדנות, שלא לומר בגסות. רק תור אחד פועל.

השוטר עומד מעבר לסורגים ומסנן את הממתינים. "אירג'ע לווארה [לכו אחורה]!" הוא מורה לכל מי שאינו מתאים לקריטריונים בבוקר זה. ואין מקום לערער.  המוּשבים לאחור נדחקים אחורה בין המצטופפים בתוך הסורגים. אין תור הומניטארי. המעבר מתבצע רק דרך מסלול הסינון. זקנים וזקנות חיגרים ופיסחים.

בחור שעובד כצבע ברישיון והיה אמור לסיים את העבודה בביתם של זוג זקנים (שתקועים עם הבלגן וכועסים שהצבּע לא בא לסיים את העבודה כפי שהבטיח והם לא יכולים לסדר את הבית לבד והיום יום שישי...) ניסה לחזור (ואולי אפילו לחמוק) שלא דרך התור הצפוף. התסריח נלקח ממנו. הוא יוכל לקבל אותו במת"ק כנראה אחרי שתוגש תביעה ויושת עליו קנס...

איש מת"ק אדיב מסביר לנו שהיום פועלים על המחסום כוחות רבים וההוראות מגבוה לא ניתנות לשינוי. הוא מקווה שאחרי השעה 12:00 יהיה אפשר להכניס את האנשים (אחרי שהקונסוליה נסגרת, אחרי שהתור שנקבע אבד, אחרי ששעות העבודה הלכו לאיבוד).

זעם גדול במחסום. סיפורים: על יציקת בטון שתוכננה להיום, שעלותה אלפי שקלים, לא תצא לפועל; על בעל הבית היהודי שמחכה בחנות הפרחים לעובד, שלא מבין למה מעכבים את הבחור שעובד לצידו ובמיוחד ביום השישי בו הוא זקוק לו במיוחד; על מרצָה באוניברסיטה, איטלקיה שנישאה לפלסטיני, שטרחה שבועות והשיגה את כל האישורים כדי להגיע עם בני משפחתה לקונסוליה (בנה יוצא ללמוד באיטליה), והיא זועמת, דומעת ומושפלת. "היא עדיין לא רגילה ליחס כזה," אומר בעלה. כבר חמש שנים היא חיה כאן ועדיין לא התרגלה לשרירותיות ולחוסר האונים, שהם מנת חלקם של בני עמה החדש.

עשרות אנשים מתקבצים מבעד לגדר רצים מנקודה לנקודה, מושיטים מסמכים לעבר כל קצין שמתקרב, מתחננים להבנה, להסכמה. "אתם רוצים שנתחיל באלימות", אומר לנו גבר, סוחר שלא יכול לצאת לענייניו, "אבל אנחנו לא נתפתה. ואתם תקרסו בסוף".

משטרה צבאית מכתיבה את אופנת החקלאים הפלסטינים

05:55 מחסום עאנין

במחסום זה עוברים בבוקר חקלאים מהכפר עאנין (בגדה) שבידיהם אישורים לעבודה חקלאית במרחב התפר (כלומר באדמותיהם שהופרדו מהכפר על ידי הגדר) ואחרים שיש בידיהם אישור שהייה במרחב התפר לצורך תעסוקה.

השערים כבר פתוחים, הראשון עובר. הבידוק נערך ליד השער האמצעי. אנחנו ניגשות לשם ומגורשות באדיבות. המעבר איטי מאוד. אחדים אינם מורשים לעבור. שניים מהעוברים אומרים לנו שאנשים הוחזרו לכפר כי אין בידיהם אישור בתוקף,  ואחרים הוחזרו משום שבגדיהם יפים וחדשים מדי (!) שאינם מתאימים לעבודה חקלאית, לדעת החיילים.
 

אחד העוברים מכבד אותנו בקפה שהוא מוזג מהתרמוס שלו.

אב אינו מורשה להעביר איתו את בנו, כבן 12. השוטרת הצבאית אומרת שאין זה בנו, וההוכחה: האב אינו יודע בעל פה את מספר הזהות של הבן! לאיש שמונה ילדים קטנים, שרשומים בתעודתו, ולצערו אינו יכול לזכור את כל המספרים.

אנחנו מטלפנות למת''ק (המינהל האזרחי המנהל את חיי האזרחים הפלסטינים) בעניין מגבלות האופנה על הגברים הפלסטינים, המת''ק פונה לחטיבה. בחטיבה אומרים שזה עניינה של המשטרה הצבאית וכי הם יבררו שם. 

בעניין הזיכרון הקצר של האב, שאינו זוכר את מספר תעודת הזהות של בנו, אומרים לנו במת''ק שאומנם אפשר לדרוש מהאב לזכור את שמות ילדיו, אך לא את מספרי הזהות שלהם. האב מיהר לדרכו ולא נשאר לבירורים שלנו. את בנו הוא שלח מייד בחזרה לכפר.

הילדים הבדואים עולים מהמאהל שלהם אל המחסום וממתינים להסעה לבית הספר. אנחנו עוזבות לפני שמעבר תושבי עאנין הסתיים.

07:05 מחסום טורה-שקד

תלמידים, סטודנטים ומבוגרים עוברים ממרחב התפר (האזור הכלוא בין גדר ההפרדה לקו הירוק, שטח C) אל הגדה, ואילו עובדים ופועלים עוברים למרחב התפר. רבים ממתינים לפני הקרוסלה בכניסה לביתן הבידוק. גם כאן המעבר איטי. אחד מספר לנו שאינו חש בטוב, הוא אמר זאת לשוטרת הצבאית והיא אמרה לו להביא אישור מרופא. לבסוף התרצתה ונתנה לו לעבור מבלי לעצור בביתן וגם ויתרה על פתק מהרופא (הרופא הקרוב ביותר נמצא בג'נין...).

07:50 מחסום ריחן-ברטעה, הצד הפלסטיני

איננו רוצות להסתבך במגרש החנייה הגדול, הצמוד למחסום, כי הוא עמוס להתפקע. אנו חונות במגרש הפרטי (בתשלום) הנמצא כחצי קילומטר הלאה במעלה הכביש וזוכות לחנייה בחינם...

בדרכנו מהחניון למחסום אנו עוברות ליד שמונה משאיות שממתינות לבידוק. הנהגים חולקים ארוחת בוקר על הדלת הפתוחה של משטח המטען באחת המשאיות. הם מזמינים אותנו להתכבד בפיתה עם חומוס ופול ומלפפון ירוק. אנו לומדות מפיהם כי בידוק המשאיות מתחיל  בשעה 6:00 וכי שתי קבוצות של משאיות כבר בבידוק. הם ממתינים כבר שעתיים וחצי. נהגי הקבוצה הראשונה שכבר נכנסה החנו כאן את מכוניותיהם בלילה.

08:20 אנחנו עולות למגרש החנייה. אוטובוס של תלמידות מברטעה המזרחית עובר את המחסום ופונה למגרש החנייה העליון. התלמידות נשארות באוטובוס, אוכלות ומתופפות בדרבוקות. הנהג מספר שהבנות בדרכן לטולכרם וכי הם ממתינים לאוטובוס נוסף, שעדיין לא קיבל אישור לעבור.

08:35 האוטובוס השני עובר ואנחנו נוסעות הביתה.

בדרכנו הביתה אספנו טרמפיסט ליד יישוב קציר. מסתבר שהוא חי ב''חוות בודדים'' בשקד. לא ידענו שיש שם דבר כזה.
בהמשך מדבר יועז הנדל ברדיו על הפעלת ארגון חדש שישגיח על זכויות אדם במחסומים, מטעם הימין, או לדבריו מטעם אזרחי המדינה הציונים. ללמדך שבשמאל, להבנתו, אין ציונים.

סיום הזוי לבוקר כיבוש.  

מחסום בית לחם - דיווח טלפוני עם שחר

04:45 - 06:45

תמונות:
1. תור, צולם ב אוג' 2012

2. השער ההומניטרי במחסום

קיבלתי טלפון מ-ס': התור ארוך מאוד, המעבר איטי במיוחד והקרוסלה "ההומניטרית" אינה פועלת (מאתמול). כבר אתמול עשינו מאמץ גדול להבהיר לכל הנוגעים בדבר שהשבתת הקרוסלה תגרום גם היום למהומה רבתי. טלפונים למוקד ההומניטרי ולבסוף למחסום עצמו. אחרי נסיונות אחדים דיברתי סוף סוף עם קצינה אחראית (רוית) שלא רק דיברה אלא גם פעלה. אחרי שציינה שהפלסטינים גם לא מסייעים בחיסול התור והם רבים בינם לבין עצמם, הבטיחה לעשות כמיטב יכולתה. 

מנסיוני אני יודעת שכאשר המעבר מתעכב הפלסטינים, הממהרים לעבודתם, מאבדים סבלנות ומתחילה מהומה בינם לבין עצמם. לא קשה להבין זאת, בהתחשב בלחץ להגיע בזמן להסעה ולעבודה.

לקראת 06:30 טילפנה אלי רוית הקצינה ביוזמתה, אמרה כי החליטו לפתוח את המעבר ההומניטרי (כנראה בלי הקרוסלה), תגברו את בדיקת התעודות בעזרת השוטר איציק מיודענו מאתמול וחיסלו את התור. 

לסיכום: כאשר יש במחסום בעלי תפקידים אחראים, שרוצים לפעול ולנהוג בהיגיון, ניתן לפתור בעיות.

כמה זמן לוקח לתקן קרוסלה?

כמה כעס נוסף ניצבר היום אצל הפלסטינים?

חשוב לקיים משמרות בבית לחם בשעות 04:30 עד 07:00 - לפחות עד שיתקנו את הקרוסלה.