חבלה, מעבר אייל, מעבר אליהו, יום ג' 21.9.10, אחה"צ

תאריך: 21/09/2010 ,אחה"צ

צופות: קרין ל' ושושי ע' (מדווחת)

דוחות אחרונים:

חבלה

זהו שער חקלאי למרחב התפר.

13:40

חבלה. השערים סגורים. כ-12 איש ממתינים בצילו של הקרוון, 3 עגלות רתומות לסוסים, ומן הצד השני 2 אוטובוסים של תלמידים (אחד של בנים, השני של בנות), 2 משאיות והולכי רגל. השמש קופחת והחיילים אינם נראים באופק.

מתקשרות למת"ק - אין תשובה.

13:55

האמר מגיע. 5 חיילים וחיילת יורדים צוהלים ושמחים. למה אחרתם אנחנו שואלות "היה בלגן.." הם משיבים וצוחקים.

14:00

השער הקרוב אלינו נפתח. חיל אומר : "חברה, ההצגה מתחילה" אך הם אינם ממהרים לפתוח את השערים האחרים. לשאלתנו מה קורה משיבים החיילים שאנחנו מפריעות ושנפסע אחורנית.

לאט לאט נפתחים 3 השערים. תעודתו של נהג האוטובוס נבדקת. 5 פלסטינים ראשונים עוברים לעמדת הבידוק. קרין מתקשרת לנציגת EAPPI שבצד השני של המחסום. היא יודעת לספר שזה יומם האחרון של החיילים במחסום וזוהי כנראה הסיבה לשחצנות ולזלזול, הם שם מכיוון שמשמרת הבוקר שלנו הודיעה על בעיות.

14:10

בעל עגלה ראשון עובר אל הכפר וחמישה פלסטינים נכנסים לעמדת הבידוק בכיוון אל הכפר. פלסטיני שמחכה בקרוון אומר לנו : "אתן רואות מה עושים לנו? למה?" (באמת למה?!) טרקטור עובר, חמישייה שנייה ועוד משאית יוצאת. 2 האוטובוסים של הילדים עדיין מצפים באוטובוסים בשיא החום. 3 ילדים בוגרים מורדים מהאוטובוס. גם תא המטען נבדק. בצד שלנו נמצא נציג הכפר הבדווי, היחיד שנשאר בצד זה של הגדר. מאז הושלמה גדר ההפרדה החדשה במובלעת אלפי מנשה, חייבים ילדיו לעבור את הטרטור הזה כל יום בדרכם לבית הספר ובחזרה לבתיהם.

14:25

סוף סוף עובר אוטובוס ראשון לאחר המתנה של כשעה. נהג האוטובוס מספר לנו שלילדים שהורדו יש אישורים רק לשער 109 (מחסום אליהו). הוא עוצר לחכות לאוטובוס השני, הילדים הקטנים שלא ירדו מהאוטובוס במשך שעה מנצלים את ההפסקה להתרענן ולשתות מים מהצינור בשדה. גם האוטובוס השני (לבנות) עובר ועוצר.

14:32

האוטובוסים יוצאים לדרכם.

15:00

מעבר אליהו - התנועה זורמת.

בדרך לשער החקלאי של ח' עסלה: פונות ימינה מכביש 55 לפני עזון, אנחנו לוקחות טרמפיסט לעזבת טביב ושואלות על הבעיות בכפר, בו יש קצת חקלאות וכמה עדרים. הוא מספר לנו שהם אינם מקבלים אישורי בניה. הוא מפנה אותנו לביתו של ביאן ראש המועצה. בחצר ביתו, ביאן מספר לנו גם על החנויות שנהרסו, עליהם דיווחנו בדו"ח מיום 1 בספטמבר, 2010.

(מול עיזבת טביב מספר חנויות ליד הכביש עם חזית הרוסה. שוכר החנויות ספר שללא צו הריסה שלח בלילה בעל המקום, משת"פ אמיד, עבריינים להרוס את המקום. מזה 21 שנה הוא מנהל חנויות לאביזרי רכב, צעצועים וחומרי בנין ומפרנס את משפחתו המורחבת (כ-40 איש) ועתה נותר בחוסר כל לאחר תשלום ראשון לעו"ד ולבית המשפט).

הוא מבקש שנצטרף אליו למקום לשמוע את כל הפרטים ולעזור להם, לדבריו חברים ואף "בינלאומיים" שומרים על המקום בלילות. אך כיון שכבר הייתי ודיווחתי אנחנו מחליטות שאין טעם.

הוא גם מתלונן על חיילים שנכנסים לכפר, ביום ובלילה, ועושים בלגן...עוצרים ילדים ומבוגרים. בעיה נוספת מטרידה הם אישורי בניה שאינם מתקבלים, לבתים פרטיים ולבית הספר. הם התחילו לבנות תוספת לבית הספר וקבלו צו הפסקת עבודה. רק לפני 3 שנים נפתח בית הספר ויש בו 7 כיתות בלבד. בכפר כ-300 איש. הוא פותח דלת המובילה לחדר צמוד לביתו המשמש לגן ל-7 ילדים. בחדר 7 שולחנות קטנים אך צעצועים אין.

15:25

אנחנו ממשיכות לחירבת עסלה, כדי להגיע לשער החקלאי יש לפנות בכניסה לכפר ימינה, וכך בכל צומת והסתעפות. בסוף הכביש הסלול יש דרך עפר (תחילתה משובשת) באורך של כ-400 מ' המובילה אליו. סרן מאיר פנים מספר לנו שהשער נפתח לרבע שעה מ-15:30 עד 15:45 ועוברים בו 3-4 איש בלבד. היום עבר רועה עם עדר כבשים.

16:00

פנינו לאייל. במעבר אליהו אנחנו מתבקשות להראות תעודת זהות.

16:40

מעבר אייל - צפון קלקיליה. היום האחרון לפני הסגר הארוך. הרבה הסעות מביאות פלסטינים רבים אך כולם עוברים ללא עיכובים.

16:45

מחסום צופים - השער פתוח רק 2 מכוניות חולפות.

17:00

אנחנו חוזרות לכביש 55 לכיוון אל-פונדוק ומשם דרומה לעמנואל.

ביציאה מכפר חארס פונה אלינו בחור צעיר ומספר שלפני חודשיים חיילים עצרו אותו באשמת זריקת אבנים (כנראה מישהו הלשין עליו) כלאו אותו בכלא מגידו, היכו אותו בראש ובחלקים אחרים והוא אושפז בבית חולים בילינסון. הוא מוסיף שהוא פגש את דליה וסיפר לה את סיפורו. נתנו לו כרטיס ביקור של MW עם מס' טלפון של דוברת ערבית בתקווה שיקבל עזרה לקבל חזרה את אישור העבודה שהיה לו בברקן.

17:50

שער שומרון. ביציאה התנועה זורמת אבל בכניסה שיירה ארוכה ארוכה של רכבים.