אנו משקיפות בבתי משפט צבאיים בהם נשפטים פלסטינים תושבי הגדה, הנתונים למרותם של חוקי המשפט הצבאי ושל צווים רבים מטעמם של מפקדי כוחות צה"ל . אנו עוקבות אחרי שלבים שונים בדיונים, החל בהארכת מעצר של חשודים ועד למתן פסק דין וגזר דין. הליכים אלה הם לחם חוקם של התושבים הפלסטינים בשטחים אך אינם גלויים ואינם מוכרים לציבור הישראלי. נוכחותנו בדיונים המשפטיים מאפשרת לנו לחשוף את חלקה של מערכת המשפט הצבאי בתחזוקת הכיבוש ולדווח על הפגיעה האנושה שהיא פוגעת בחברה הפלסטינית הנתונה למרותה. הדוחות מבתי המשפט מתפרסמים באתר זה בעברית ובאנגלית.
עופר, יום ד', 1.2.12, בוקר
תאריך:
01/02/2012
משמרת:
בוקר
שמות המשקיפות:
חוה הלוי, מילי מאסס (מדווחת)
תוכן:
באולמו של השופט רונן עצמון:
ישבנו במשך דיון שרק בסופו הזכיר החוקר לשופט שהוצא צו איסור פרסום על המקרה. הדיווח שכתבתי נגנז.
הדיון בעניינו של עבדל רחמן זאייד:
לפני שהחל הדיון בעניינו זרקה אליו אחותו (?) אמו (?) כובע ממקום מושבה בירכתי האולם. השופט ציווה להוציא אותה. החזירו אותה לאחר כמה דקות ושוב הוציאו אותה (לא ראיתי מה שוב עשתה), אך אחר כך החזירו אותה והיא נשארה באולם עד תום הדיון החריג.
עורך הדין מחמיד פתח את דבריו וטען בזכות פומביות הדיון והחובה לקיים את הדיונים בנוכחות המשפחות של הנאשמים. השופט לא הבין במה דברים אמורים, ועוה"ד טען שבדיון שהתקיים ב 29.1.12 לא הוזמנה המשפחה להיכנס לאולם, והוא עצמו לא קיבל הודעה על הדיון. גם לגבי הדיון היום קיבל את ההודעה רק אתמול. לשאלת השופט כיצד קרה שהמשפחה ידעה על מועד הדיון ב 29.1.12 והוא עצמו לא ידע, לא יכול היה עורך הדין לענות. הוא חזר כל הזמן והתייחס לכך שברוך מרזל וכנופייתו מופיעים באולם בית המשפט בשם פומביות הדיון, ומתפרעים, ואילו למשפחות של הנאשמים ולו עצמו לא מודיעים על מועד הדיונים בעניינם.
השופט הראה לעוה"ד תרשומת של שיחות הטלפון שנעשו אליו למשרד, אך לא הייתה תשובה, ושל פקסים שנשלחו במועדם. עוה"ד טען שזו רשימה מפוברקת ושקרית, ובזעמו הודיע שהוא לא ייצג את הנאשם.
בית המשפט קיבל את הודעתו והסביר לנאשם שעליו למצוא עודך דין אחר שייצג אותו, אם הוא לא ימצא – ימנה לו בית המשפט עורך דין לפי שיקול דעתו.
הדיון הבא נקבע ל 4.3.12.
הנאשם ישב בפנים חתומות. אביו ואחותו (?) עזבו את האולם בתום ה"דיון".